הגיל שאפשר להתחיל – שלושה טריקים מעולים ואחד משהו טעים
חודשיים. כמעט חודשיים עברו ואיכשהו, עושה רושם שלא ממש יצליח לי להימנע מגיל 38. בחיי שניסיתי. התעלמתי כמעט לחלוטין מתאריך יום ההולדת. אף אחד לא עשה לי מסיבת הפתעה (נכנסתם לרשימה שלי. כולכם!) ולמרות שממש התכוונתי, לא מאד הספקתי להגיע לקטע הזה של יום פינוק לעצמי, כי אם אין אני לא וכל זה..
אז נכון, אני כבר לא ילדה. אבל אני עדיין מתעקשת להיאחז ברוח השטות שמלווה אותי מאז..מאז ומעולם בעצם. יש לי שלושה ילדים, אבל אם תשאלו אותם, אני די בטוחה שהם יאמרו לכם שאני האינפנטילית ביותר. עשרים שנה אחרי ואני עדיין ממשיכה לצפות באדיקות בסדרה "חברים" (נשבעת לכם שזה מצחיק אותי בכל פעם מחדש). אם תפתחו את המקרר, ת-מיד תמצאו בו דברים טעימים (עד שאחד משני אחיי מגיע ואז שוב צריך לצאת לקנייה מרוכזת) וכשאף אחד לא רואה, אני מתגנבת אל המיטה עם שקית במבה (ומקפידה להעלים את הראיות באופן מופתי).
ועדיין, גם בלי שבכלל ביקשו את רשותי, או שאלו אותי אני מתחילה להרגיש את השינוי. פתאום, אני מוצאת את עצמי מתעמקת במחשבות על השקעה לפנסיה (אחד התחומים המטרחנים ביותר שיש!! נשבעת לכם) וזה אפילו עוד פחות פשוט, כשאת הורה לנער שעוד רגע חוגג 18 (אמאאאאא, אני כבר לא ילדה!!) ועושה צעדים ראשונים בדרך לעצמאות (רק שיסכים להישאר פה איתי עוד קצת..)
החלטתי לעשות עם עצמי פשרה (גיליתי שדי קל לשכנע את עצמי. האינפנטילית) ולהגיע מוכנה. אם נגזר עליי להתבגר כמו כולם, אני אעשה את זה בסטייל. זה לא שאפסיק להתעלם מהר הכביסה שאפילו ברגעים אלה ממש מתחנן בפניי לגאול אותו מייסוריו, או שאתחיל לגהץ את הבגדים בבית, רחמנא ליצלן (כמעט עשר שנים בלי מגהץ בבית ואפילו אמא שלי כבר הפנימה), אבל אם להתקרב לסיום העשור השלישי בחיי, אז להיות מספיק אחראית כדי להבין שקצת שינוי לא יזיק.
לא לפחד לקבל עזרה. הורות עצמאית היא אחד הדברים המאתגרים והמספקים ביותר שיש. כבר כמעט תריסר שנים שאני אמא 24/7. נכון, לא בחרתי במציאות הזו והייתי מעדיפה שלילדים שלי יהיה אבא פעיל ואכפתי אבל לצערי, זה לא באמת המצב. ההתמודדות עם צמד מתבגרים מביאה אותי לפעמים למקומות שכמעט בלתי אפשרי שכפכפים לא יתעופפו בהם ורק על זה אפשר לכתוב סיפור (פפפפפ טרילוגיה אפשר לכתוב על השניים האלה..) ואם תוסיפו לזה הררי ביורוקרטיה והתנהלות יומיומית, תקבלו אישה די מותשת. השבוע, הגיעה הביתה עוזרת ותשמעו…זה כיף לא נורמלי הדבר הזה. בזמן שלקח לה לנקות את הבית, אני הצלחתי לבשל, לאפות ואפילו לתייק ניירת. אני מרוצה.
לשמור על עצמי. אתם זוכרים שסיפרתי לכם על השיחה שעשיתי עם אבא שלי? כשביקשתי ממנו להתחיל לדאוג לעצמו ולצרוך תוספי מזון, כמו סידן, ברזל ומגנזיום? אז למה בעצם לחכות עד שאגיע לגיל 60?! (זה לא יקרה אף פעם, כן? אנחנו סתם מתעסקים פה בתאוריות כרגע) החלטתי גם אני להתחיל לצרוך את הקפסולות של מגנוקס ואחרי כמעט חודש, אני מרגישה הרבה יותר ערנית וחיונית (ערנית מספיק כדי להעיף כפכף במקרה הצורך, למקרה שאיזה מתבגר קורא..) ואפילו הצלחתי להיפטר מהיקיצות הטורדניות באמצע הלילה, עם שריר שוק תפוס. אחד הכאבים המציקים (והמיותרים) שבנאדם יכול לחוות (ממש ממש ממליצה מניסיון מגנוקס 520 – MAGNOX 520).
נכון שממש מתחשק לכם עכשיו?
אבל באמת לשמור לשמור על עצמי. אתם מכירים את האנשים האלה, שכדי לעבור את היום זקוקים לדליים של קפה? אני לא מאלה. אבל את הבוקר אני חייבת להתחיל עם כוס קפה ולידו תמיד ינוחו עוגייה או שתיים (או פרוסה מהעוגה שאפיתי לשבת). בימים מאתגרים במיוחד, יהיה ספל נוסף, אחה"צ. וכאילו שזה לא מספיק, אני גם לא ממש זוכרת לצרוך פירות. כמה שאני מודעת לחשיבות של הפירות לבריאות, לפעמים חולפים כמה ימים, מבלי שאוכל פרי אחד. אני מודה, זה לא הדבר הכי בריא שיש. אז מימשתי גחמה שליוותה אותי לא מעט זמן ורכשתי לעצמי בלנדר שייקים אישי. עכשיו אני מתחילה את היום שלי עם שייק פירות בריא וזה באמת מרגיש טוב יותר.
אני בטוחה שאצל חלקכם זה מגיע ממש בקלות, אבל יודעת בוודאות שיש לא מעט מכם שהם כמוני, מניחים ליום שלהם לנהל אותם, במקום שזה יהיה בדיוק להפך. וגם כשהגעתם להחלטה לעשות שינוי, אל תהיו אימפולסיביים. תבחרו ביעד אחד או שניים, כאלה שיהיה לכם הכי קל לעמוד בהם ופשוט תיהנו מהדרך. הזמן יחלוף, בין אם נרצה או לא. עדיף יהיה שנזרום איתו ולא נגדו.
וברוח השינוי ולכבוד חג הפסח שעוד רגע ומגיע, החלטתי לקסום לכם עוגה טעימה במיוחד שתעשה לכם שמח, בין אם אתם מארחים, או מתארחים.
עוגת אגוזים וקרם קפה חגיגית וכשרה לכבוד חג הפסח
בקערת המערבל נקציף את החלבונים. עם תחילת היווצרותו של קצף, נוסיף את הסוכר ונמשיך להקציף עד לקבלת קצף יציב. בקערה נפרדת נערבב את החלמונים, עם השמן, מי הסודה, סוכר הווניל, אבקת האפייה ותמצית הווניל. נוסיף את קמח השקד ונערבב היטב, עד להטמעה. עכשיו הזמן לאחד בין שתי התערובות. נעשה זאת בעזרת מטרפה, אך בעדינות. לבסוף, נוסיף את האגוזים הטחונים ונאחד הכל, בתנועות עטיפה עדינות. נאפה את העוגה בתנור שחומם מראש ל 170 מעלות צלזיוס, למשך 45 דקות ועד שסכין הננעצת פנימה, יוצאת לחה ופירורית. נקציף את השמנת המתוקה, עם אבקת הקפה הנמס, עד לקבלת קרם יציב. במקביל, נמס את השוקולד עם השמנת והמים החמים.
להרכבת העוגה: נחצה את העוגה לשניים, לאורכה. נניח מחצית ראשונה על כלי הגשה מתאים ונמרח מחצית מהקרם. נניח מעל את המחצית השנייה של העוגה ומעל, נמרח את יתרת הקרם. נסיים בזילוף השוקולד, ביד חופשית. ניתן לקשט בתותים, אגוזי ברס או ככל העולה על רוחכם וטעמכם.
בין אם אתם מארחים או מתארחים, זו העוגה שאתם חייבים להכין!
שיהיה לנו חג שכולו שמחה!
"
"
