חוזרת למשחק

איך מאחים לב שבור? מה מספרים לו, כדי שיסכים לקפוץ שוב למים סוערים? שיאות להסתכן שוב ולו לטובת הסיכוי, שהפעם זה יהיה אחרת. שבפעם הבאה, כבר לא יעמוד מול כיתת היורים של הולכת השולל וההונאה.… להמשיך לקרוא ←

שלושה שבועות וחצי של שכרון חושים. וחולי.

"אמא…אני לא מרגיש טוב". זה מה שהחל נשמע מהדהד ברחבי ביתנו, בערך לפני שלושה שבועות וחצי. מורגלת בצאצאים חובבי הברזות מבית הספר, זה לא ריגש אותי במיוחד. הניסיונות הלכו וההתרבו, עד לכדי מצב… להמשיך לקרוא ←

עולים מדרגה?!

לילדיי אין אב פעיל. למדתי להשלים עם העובדה הזו, על אף שמחשבות שעולות ומנקרות בי לעתים לא קרובות מדי, גורמות למשהו בי להיעצב. אני רואה אבות, פוסעים עם ילדיהם, דוחפים עגלה עם עולל… להמשיך לקרוא ←

על חורף קר, מרק חם ודברים שלומדים רק מניסיון

בחיי שהייתה לי רשומה אדירה. ישבתי אחר הצהריים מול המחשב. הילדים היו על השטיח לימיני. שני הגדולים, בחנו את סבלנותי, על ידי החלפת מהלומות ספק במשחק, ספק ב"בוא נבדוק באיזה שלב אמא מעיפה… להמשיך לקרוא ←

הולכת לאיבוד וממציאה מתכון לבצק שמרים

בסוף השבוע האחרון, בינות לערימת ילדים מתכרבלים, וערימות הכביסה (שאיתה לא עוזר להתכרבל, היא פשוט לא מסכימה להתקפל לבד ולקסום עצמה אל הארונות) התחלנו שוב לשוחח, אני ואנוכי. זה קורא לא מעט ובזמן… להמשיך לקרוא ←

רק (אני) על עצמי לספר ידעתי

שוב עוד מעט יום הולדת. ומפעם לפעם, כאילו שמישהו מזיז את המחוגים מהר יותר ויותר. יד נעלמת, זו שאחראית על הימים שחולפים, על שעות שאצות להן במעלה חיי, מדפדפת בין דפי לוח השנה.… להמשיך לקרוא ←