אז למה לא כל יום…חג??
אני יכולה לאמר די בוודאות, שבסוף הפוסט הזה..או שתאהבו אותי, או שלא תסבלו את הצורה שלי. אני עדיין לא יודעת מה אני מעדיפה, אבל כך או אחרת, זה אומר שאני אשאר במחשבות שלכם, לפחות במשך היום הקרוב. או בכל פעם שתיכנסו לכאן, כדי להכין את הלביבות המדהימות שלי (הנה…כבר התחלתי, אה??)
לפני עשר דקות, התמחשבתי. יום אמוציונלי שכזה (אקסים זה תענוג. מפוקפק). הכתיבה תמיד מצליחה לאפס אותי ואז אני קמה וממשיכה את היום, באופן יותר רגוע. פתחתי חלון פייסבוק (כן, אני יודעת. התמכרות..) וקלטתי סטטוס של חבר: "חג חמישי שמח".
פאק מי! כבר יום חמישי שוב
איך הם מצליחים לחלוף כל כך מהר?! יקום מי מביניכם, שלא מרגיש שככל שאנחנו הולכים ומתבגרים, הזמן כאילו מנהל מולנו מירוץ מטורף. כשהייתי בת נעורים (בערך. לך תזכור 20 שנים לאחור), הרגשתי שהזמן נמתח כמו מסטיק (מהסוג הפחות איכותי). כל שבוע שחלף, עבר באטיות לא נורמלית. במיוחד כשציפיתי למשהו מסוים. היום..לא משנה מה עובר עליי, השבועות מרגישים כמו ימים והימים…חולפים כמו דקות ספורות.
לא רוצה להזדקן
מי מכם שיצליח לגלות את הדרך לעצור את הזמן, יהיה יותר עשיר מצוקרברג (הוא כבר עבר את גייטס בתזרים העו"ש, לא??). רק לפני כמה שנים, הדאגה הכי גדולה שלי הייתה, אם ללבוש מחר ג'ינס, או שמלה. ללימודים. פתאם אני מוצאת את עצמי מכינה רשימת מטלות יומית (השבועיות יהיו ארוכות מדי), כדי לנהל בית עם שני מתבגרים וקטנטנה. לגמרי לא פשוט העניין הזה..
ומאידך…אני הרי וונדרוומן
בנקודה הזו, חלקכם מתחילים לקלל. כרגע, עדיין בשקט. מה יש לה זאת, שהיא מפרגנת לעצמה תארים כאלה? עוד אחת שמגדלת לבדה שלושה ילדים ומתמודדת עם חרפנת התבגרות * 2. כאילו שהיא היחידה שמתמודדת עם ילד בעל מגבלות הליכה. מה הסיפור שלה בכלל..
את הסיפור שלי, רובכם כבר מכירים, אז אין סיבה לחזור עליו שוב. אבל אני כן אומר, שבתקופה האחרונה זה הולך ונהיה מאתגר. שניים שמוכיחים לי על בסיס שעתי, שלהיות אם צעירה, זה מדהים, אבל להיות אם למתבגרים, עשוי להיות הסיבה לכמה שיערות שיבה שגיליתי הבוקר (שוב!!) שניים לשעבר, שעושים כמעט הכל כדי לגרום לי להתייאש ולהתכדרר למשהו רפה ועלוב. (אם אתם נתקלים בהם, תאמרו להם בבקשה שהם לא יזכו לזה לעולם. תודה). אני כל כך אוהבת את הילדים שלי, שאעשה ה-כ-ל עבורם. והצלחתי להוכיח את זה לעצמי, בכמה הזדמנויות. אני אוהבת במיוחד את החגים. כשהילדים איתי 24/7 (כן, על אף חרפנת ההתבגרות שהתנחלה אצלי בבית). לבלות במחיצתם כל דקה. להצליח להתעצבן ולאהוב אותם בו זמנית (אין לזה טיפול. בוודאות). לרצות שהזמן יעצור מלכת ונישאר ככה יחד, תמיד.
סופרמן על גלגלים מבקש לביבות. כאילו שחנוכה היום, או משהו כזה
למזלו, יש לו אמא וונדרוומן (אתם עדיין בסדר איתי, נכון?) והיא ממש אוהבת לשחק באוכל. וגם די מוצלחת בזה (אחחחח הצניעות…) אז רק בגלל שהוא ביקש כל כך יפה (כאילו שאני יכולה להם, הקופיפים הללו), רקחתי להם שני סוגי לביבות. הייתי בטוחה שהם לא הכי יחבבו את אלו עם הפטה ולי יישאר יותר. אבל טעיתי…
לביבות חצילים ופטה
מערבבים את כל החומרים, בקערה רחבה, לעיסה אחידה ומניחים בצד למשך כרבע שעה. מחממים היטב שמן לטיגון חצי עמוק. יוצרים מן העיסה לביבות (ניתן להשתמש בשתי כפות. אני משתמשת בכף גלידה קפיצית) ומעבירים אל השמן החם. מטגנים עד להשחמה קלה, הופכים ומשלימים טיגון. מעבירים את הלביבות לנייר סופג ומצננים מעט. טעים מאד, גם כשהן קרות.
לביבות טונה ותפוחי אדמה
4 תפוחי אדמה בינוניים (מבושלים, מצוננים ומעוכים לפירה)
3 ביצים
3 קופסאות טונה משומרת, מפוררת
בצל בינוני, מגורר דק וסחוט
חצי צרור עירית, קצוצה דק
גרידה מלימון אחד
3 כפות שיבולת שועל, גרוסה
מלח
פלפל שחור
קערה גדולה, מערבבים את הכל לעיסה אחידה (העיסה יוצאת די מוצקה). מניחים בצד, למשך כרבע שעה. מחממים היטב שמן לטיגון חצי עמוק. יוצרים מן העיסה לביבות (ניתן להשתמש בשתי כפות. אני משתמשת בכף גלידה קפיצית) ומעבירים אל השמן החם. מטגנים עד להשחמה קלה, הופכים ומשלימים טיגון. מעבירים את הלביבות לנייר סופג ומצננים מעט. גם הלביבות הללו, טעימות מאד, גם כשהן קרות.
דרלינג תחבקי את ההתבגרות (שלך לא שלהם)
אהבתיאהבתי
אין לי בעיה עם ההתבגרות שלי. מההזדקנות אני חוששת. (אין לך מושג כמה מפחיד אותי להזדקן לבד)..
אהבתיאהבתי