אם החלטת להילחם בחום – כנסי אל המטבח!

חם לי!!!!! זהו. יותר נחרץ מזה, לא יהיה פה. אני כותבת, בזמן שאני יושבת על הרצפה במטבח, כשמאוורר ענק דבוק לי אל הפרצוף. אבל הרווחתי את זה ביושר! היום, היה לי יום מטבח. וכל כך הרבה זמן שזה לא קרה!!!! הקיץ המהביל הזה, הצליח לגרום לי להדיר את רגליי מהממלכה האהובה עליי ביותר – המטבח שלי!

רק המחשבה על החום האדיר שיוצא מן התנור, בשעה שאני מוציאה כיכרות לחם, או עוד מאפה חם ופריך, הצליחה להעיף ממני כל זכר של רצון לאפות. אפילו הבישולים שלי קיבלו הסבה למהיר טעים ועצבני, כשבכל יום אני מצליחה לקזז עוד דקותיים מזמן הבישול, העצבים שלי רק הולכים וגואים והטעים…טוב, זה מחויב מציאות. בכל זאת אני (אם אין אני לי וכאלה..)

לפני יומיים, חבר החליט להתעלל בי ועלה עם פוסט דיון בנושא: פיצה. לחבר שלום (בינתיים), אבל אל נדודי השינה הליליים שלי, השתרבבו הזיות על בצק רך ומלא ניחוחות. ציפויים מעוררי תאבון התחילו להסתובב לי בראש וזה לא הראה סימנים של התפוגגות.

כשהתעוררתי הבוקר (טוב טוב..בשעה עשר. מה?!?! נדודי שינה!!) נכנסתי ישר אל המטבח. רבע שעה אחר כך והבצק כבר עבר להתפחה בקערה. אבל מה עושים עכשיו?? יש לי שעה שלמה להעביר, עד שהבצק יהיה מוכן לעבודה. נבירה קצרה בארון המזווה ושקית של קורנפלור צונחת עליי. מה למען השם, אני יכולה להכין עם קורנפלור?? אלפחורס!! (על מה שעוללתי לפיצה, אני אספר לכם מחוריזה..) 20150805_175820

200 גרם חמאה רכה
3/4 כוס סוכר
3 ביצים
1 שקית סוכר ווניל
1 שקית אבקת אפייה
500 גרם קורנפלור
1 כוס קמח
לקערת המערבל מכניסים חמאה וסוכר ומערבלים, במהירות גבוהה, עד לקבלת אמולסיה תפוחה. מוסיפים את הביצים, אחת אחרי השנייה, תוך כדי הקצפה מתמדת בין הוספת ביצה אחת לאחרת. מוסיפים את סוכר הווניל ואת אבקת האפייה וממשיכים לעבד ממש עד להטמעה. מנפים את הקורנפלור אל העיסה המתערבלת, עד לקבלת בצק דביק. מוסיפים גם את הקמח ושוב, רק עד לקבלת בצק דביק. יוצרים מן הבצק דיסקה שטוחה ועוטפים בניילון נצמד. מעבירים אל המקרר, למשך כשעתיים, לכל הפחות.
מוציאים את הבצק מן המקרר ואל משטח מקומח קלות ומרדדים לעלה בעובי של כחצי ס"מ. קורצים עיגולים בקוטר של כשלושה ס"מ ומניחים בתבנית, על גביי נייר אפיה. מכניסים את התבנית, אל תנור שחומם מראש לחום של 175 מעלות צלזיוס ואופים במשך שמונה עד עשר דקות. חשוב מאד שהעוגיות לא תשנה את צבען. אפילו לא הזהבה קלה.
מצננים את העוגיות ועוברים אל המילוי וההרכבה. מאחר וזו הפעם הראשונה שאפיתי את העוגיות ומאחר ואני אף פעם לא עוקבת אחרי המתכונים בשלמותם, החלטתי למלא את העוגיות בכמה וכמה סוגי מילוי.
רבע ראשון, זכה לכבוד של ריבת החלב. השני, ממרח רוזמרי. אחריו, הגיע תורו של הנוגט ולבסוף…ממרח חלבה. הסימן המובהק להצלחת העוגיות, זו העובדה שברגע כתיבת שורות אלו, למעלה משליש קופסה התרוקנה. אין מחמאה אדירה מזו! 20150805_175946