אל תהיו חצאי בני אדם – תאהבו בחינם
תשעה באב 2015. עוד שנה חלפה ואנשים עדיין שונאים. למה? כי זה בחינם. וזה כנראה גם הרבה יותר קל מלאהוב, למרות שגם זה רגש שניתן לנו, לגמרי בחינם. האגדה מספרת על בית מקדש (טוב, לא אגדה, אבל זה נשמע הרבה יותר פנטסטי ככה) על חיים של רוחניות אוטופית שנחרבו כליל, בגלל אותה שנאת אחים. אותה אגדה, גם מתארת איך כל הטוב הזה יכול לחזור שוב, בעזרת אהבה שכולה בחינם. לא משהו שאמור לעלות לנו. לא מצריך מאיתנו יותר מדי אנרגיה. פשוט…לאהוב. ועדיין, כנראה שאנחנו מעדיפים לשנוא. לך תבין בני אדם.
תשעה באב 2015. כמה סמלי שביום שכולנו חייבים בקצת הסתכלות עצמית, יש מי שכל יום בחייו, חייב להילחם, כדי לזכות במעט כבוד. יחס. אנושיות. כל כך כואב, שיש מי שכדי להתנהל באופן עצמאי, נתקל בקירות אטומים של אדישות. של חוסר אכפתיות. אנשים שנולדו אל העולם הזה וכל חטאם, שאינם יכולים להתנייד כמוני וכמוכם. גם כאן, זה קל כמו לאהוב בחינם. קטנים כגדולים. 
לספור עד עשר, לפני שממהרים לאייש חניית נכה. מטרים ספורים הצידה, תחכה חנייה שממנה נוכל בקלות להגיע למחוז חפצנו. לסייע לרגע, למי שגורלו לא שפר עליו, להצליח להיכנס עצמאית אל מבנה או משרד, אפילו סתם כדי לערוך קניות ולא להצליח להגיע אל פריט המזון, שנמצא במדף גבוה. פעולות אלמנטריות שאפילו אני, אם לילד נכה, לא תמיד מקדישה מחשבה לכמה שהן עשויות להיות מאתגרות, עבור לא מעט אנשים סביבנו. פעולות אלמנטריות שנופלות בין כיסאות של בירוקרטיה יגעה ומתסכלת.
מחאת הנכים עולה שלב. עצרת מחאה תתקיים מחר, יום ב' 27.07.15, בתל אביב. אנשים נכים והאחים שלהם, שמבקשים שכל אחד ואחת מאיתנו, יוכל להשתכר ולחיות בכבוד, מבלי להסתכן בהגעה לפת רעב. בני אדם שהבינו שלהיות נכה, זה לא להיות חצי בן אדם. יש אנשים שלא יכולים להשתכר מינימלית, כדי לקיים את עצמם. אנחנו הקול שלהם. אנחנו הגוף שלהם.
תשעה באב 2015. אהבת חינם כזו בדיוק, היא מה שתביא אותנו אל האגדה. ללא תנאים ובלי לעשות חשבון. בין אם מדובר בקניין מוחשי או כזה שיהיה רוחני. בית המקדש שלנו מחכה שנבנה אותו. בואו ותנו לו יד.
לא רק בנרניה…אגדת בית המקדש
