עתה…בת חורין
ההגדה מספרת על פרעה, מלך מצרים, שהיקשה היושב במרומים את לבו ולא הניח לבני ישראל לעזוב את מצרים, כשפנה אליו משה בבקשה "שלח נא את עמי…" אותה הגדה, ממשיכה ומספרת על כל אותן המכות, שהעביר היושב מעלה, את המצרים, עד שהתרצה הפרעה והתיר לבני ישראל לקום, לאסוף פקלאות ולהתחיל להסתובב סביב הזנב של עצמם, 40 שנה. במדבר, עד שהגיעו אל הארץ המובטחת.
וכמו בני ישראל, גם לי היה פרעה משלי. בעצם…היה יותר מפרעה אחד. ואיכשהו..כמו בני ישראל, גם אני בחרתי בשלטון רודני, על פני עצמאות, אבל בעוד המצרים, היו אלה שהתמודדו עם המכות ששיגר אליהם אדון עולם, אני מצאתי את עצמי, מתמודדת עם הרבה יותר מעשר מכות ועדיין חוזרת לעוד. ועל אף שהייתה בי הידיעה הברורה, שיותר רעוע מאותה מציאות "פרעונית", לא יכול להיות, בחרתי להישאר שם, עבד לעצמי.
מעתה ולתמיד – בת חורין
עברו מאז כמה שנים. הפרעה שלי שחרר אותי, אך אני התעקשתי שלא לשחרר את עצמי. נותרתי שפחה של פחדים ומורא. בחרתי בנדודים במדבר, על פני הגעה אל ארץ זבת חלב ודבש. יותר מדי שנים שבהן הנחתי לחששות שלי, להיות אלה שהובילו אותי בשיממון אינסופי, במקום לצעוד בדרך של יד חזקה וזרוע נטויה. אך הזמן שחלף, חישל אותי. ולא הזיקו האתגרים שבדרך. הצלחתי לבנות את עצמי מחדש, טוב יותר מהפירמידות שבנו בני ישראל במצרים. הגעתי אל נווה המדבר שלי ועתה…אני בת חורין.
השנה, בפעם הראשונה, פעלתי למען עצמי. הצבתי את טובתי, לפני טובתם של אחרים. ולא רק בחשיבה. הרבה מעבר לשינוי התפיסה. במקום להעביד את עצמי בפרך, בניקיון הבית, הפעם הבאתי עוזרת. בסופן של חמש שעות, הבית היה מבריק ונוצץ, אני הרווחתי זמן של איכות עם המוסקיטרים ומבלי שאני מותשת כליל. זה הרגיש כל כך משחרר! 24 שעות לפני שחג הפסח מגיע ואני ניצבת בבית ממורק, כל המתנות כבר נרכשו, בגדים חדשים ממתינים בארונות ויש לי אפילו זמן להכין את הקציצות האהובות עליי.
ככה זה נראה, לפני שהכל נכנס לקערה
קציצות כרישה ועוף של פסח:
מעט לימון ו..שלמות!
איזה כיף לקרוא מה שאת כותבת , גם דרך הכתיבה שלך וגם התוכן. מהממת את. אוהבת 🙂 והקציצות נראות חבל״ז 🙂 חג חרות שמח ומפרה
אהבתיאהבתי
מתה על קציצות כרישה- הן בדרך כלל קבוע אצלנו על שולחן החג. השנה פיספסנו. נראה לי שאאמץ את המתכון שלך לחג השני. חג שמח יקירה
אהבתיאהבתי