החורף כמעט ומאחורינו (היה בכלל חורף???) ובזמן שכולם מסתובבים להם עם חיוך דבילי על הפרצוף, אני דווקא פחות מתלהבת. למה? שאלה טובה! בעיקר כי ככה, אבל גם מכיוון שהחורף, שהיא העונה האהובה עליי… להמשיך לקרוא
אתמול, באמצע היום, נכנסה שיחת טלפון. מעברו השני של הקו, הגננת של הדרדסית הקטנה. זו בערך אחת השיחות, שמהן אני הכי יראה. מרגע שאני רואה על הצג מספר המזוהה כגורם ממסגרת הלימודים של… להמשיך לקרוא
איך זה שכבר חלפה שנה?? אני זוכרת כל כך בבירור, כמה התרגשתי לקראת המסיבה שערכנו. כמה חיכיתי שהערב יגיע וכולם יתקבצו יחד. שבועות קודם לכן תכננתי עד לפרטי פרטים, את המאפים, הלביבות, הסלטים… להמשיך לקרוא
אנחנו מביאים אותם אל העולם הזה, ממניעים כמעט אגואיסטים. בין אם זה בגלל שהשעון הביולוגי שלנו מתחיל להרעיש ממש חזק, או אולי אם כבר סימנו וי על שאר הדברים שהגדרנו לעצמנו עד לאותו הרגע… להמשיך לקרוא
אם יש משהו, שתמיד אהבתי, זה לראות את מבטי הפליאה על פניהם של ילדיי, כשעוד עוגה יוצאת מהתנור. יותר מזה..אלה מבטי ההערצה, אחרי שהם טעמו ממנה ואישרו אותה. ואני…מתמוגגת, יותר משהייתי לו היה… להמשיך לקרוא
כשנועם בני הבכור, היה ילדון קטנטן ומתוק (בימים בהם טרם בחן את קצה גבול הסבלנות שלי), הוא גילה חיבה יתרה למשחק בכלי מטבח. אביו של נועם, לא אהד את העניין (וזה נכתב בלשון המעטה.… להמשיך לקרוא
