אתם מכירים אותי כבר (ואם לא, תתחילו לקרוא אותי קצת יותר בבקשה. תודה). אני נהנית לשחק באוכל. זו חיבה עצומה שיש לי וככל שחולף הזמן, ההנאה גוברת והתוצרים משתפרים. זה שילוב של כמה… להמשיך לקרוא
אני אישה. כבר 38 שנים, עוד מעט. אני אם. חגגתי 17 שנות הורות, באוגוסט האחרון. אני וונדרוומן. ויעידו על כך למעלה מחמש עשרה שנים של התמודדות. אמהות לילדים עם מגבלות פיזיות, התמודדות מול… להמשיך לקרוא
הפעם, כשירות לציבור המשחקים באוכל, אבל ממש לא רק עבורם ולרגל החג הבינלאומי ששמו לא מתחיל אפילו לעשות עמו חסד, החלטתי לעשות למענכם שני דברים. הראשון: ליקטתי וקיבצתי ממיטב הגאדג'טים שעושים לי נעים… להמשיך לקרוא
איך זה שכבר חלפה שנה?? אני זוכרת כל כך בבירור, כמה התרגשתי לקראת המסיבה שערכנו. כמה חיכיתי שהערב יגיע וכולם יתקבצו יחד. שבועות קודם לכן תכננתי עד לפרטי פרטים, את המאפים, הלביבות, הסלטים… להמשיך לקרוא
העולם הזה מוזר. או שאולי אלה האנשים שמסתובבים בו. כך או אחרת, במרוצת השנים (בערך 17, אבל עם עוד עשר שנות ניסיון) בהן אני מסתובבת לי בעצלתיים (מצד לצד) על הכדור העגול, המשובש… להמשיך לקרוא
ירימו יד, כל ההורים למתבגרים. כן כן. גם אתם, אלה עם בני העשר שהחליטו ביום בהיר אחד שמעכשיו זה "בדרך שלי, או בדרך המהירה אל התקף עצבים". כמה מכם נוכחתם להבין שמרגע שהם… להמשיך לקרוא
מה קורה כשמחברים אישה שאוהבת לשחק באוכל, עם אימהות טוטלית לשלישיית מוסקיטרים שמסבים לה אושר עצום, מעצם היותם ילדיה שלה? ואיך קורה, שדווקא האתגרים היותר מסובכים, מצליחים לרתום אותה להמציא את עצמה בכל… להמשיך לקרוא
אני אישה של חורף! הנה, כתבתי את זה. כל מי שמכיר אותי, יודע היטב את עמדתי באשר לקיץ ואת אהבתי העצומה כלפיי מזג האוויר שהולך ומתקרר. מעולם לא הייתי אישה של קיץ. זאת אומרת…אני… להמשיך לקרוא
סוכות. חול המועד. חופש. תענוג! למעלה משבוע ימים שבהם הילדים איתי בבית. 24/7 של המריבות שלהם, שמצליחות להקפיץ לי את הפיוז ובאותה המהירות, להירגע. להביט בהם, כשהם יושבים יחד, בין אם בשעת הארוחה,… להמשיך לקרוא
אנשים שמתיימרים להכיר אותך, מבעד לשכבות מסך מנוכרות. ממהרים לשפוט. להטיל דופי. להכפיש. להסב נזק כה רב, כשבקצות אצבעותיהם ניתנת להם היכולת הקלה (מדי) לחרוץ גורלות. רק לחיצה אחת, פשוטה לכאורה ואין דרך… להמשיך לקרוא
