ארכיון קטגוריה: לפעמים היא גם מקשיבה

אגדה על הגדה

מעשה שהיה כך היה… היה הייתה, לפני שנים (לא רבות בכלל), אישה צעירה ולה שני בנים. היו לה לאישה, אתגרים אינספור. בירוקרטיה מייגעת, התנהלות נישואים מקרטעת ועבודה במשרה מלאה. והאישה כרעה מנטל ועמל,… להמשיך לקרוא

בכל פעם שיורד גשם

בכל פעם שיורד גשם, אני עוצמת את עיניי ונושמת לקרבי, עוד פיסה של חורף. האפור אפור הזה, שעוטף את השמיים, ממלא אותי בכוחות מחודשים. בכל פעם שיורד גשם, אני נושאת ראשי אל על… להמשיך לקרוא

ומה אם לבוב לא מתחשק להיות בנאי…..

כשנועם בני הבכור, היה ילדון קטנטן ומתוק (בימים בהם טרם בחן את קצה גבול הסבלנות שלי), הוא גילה חיבה יתרה למשחק בכלי מטבח. אביו של נועם, לא אהד את העניין (וזה נכתב בלשון המעטה.… להמשיך לקרוא

אוהבת..לא אוהבת

מה יש להם, לבני האדם. כמו עדר, נוהרים אחרי כל סיבה לחגיגה. כל תירוץ, הופך למסה דביקה של גיבובי מילים מונוטוניות ומשתפכות. הררי פרחים ופתקים מתקתקים. ארוחות ערב רומנטיות, ואז..הכל מסתיים וחוזרים לשגרת חיים… להמשיך לקרוא

יום של כיף. ובלי הסלולארי

היום נגמרה לי הסוללה במכשיר הנייד. המשפט הזה, עשוי להשתמע כאירוע טראומטי, בערך לכל אדם ממוצע. באמצע היום ואני לא בבית ואפילו לא קרובה לנקודת טעינה. וזה אני והאפרוחית הקטנה. ועוד לא מעט אנשים שמסתובבים… להמשיך לקרוא

לדחות…או לא להיות

אתם מכירים את הקטע הזה, שבו לא משנה כמה שלא תאמרו לעצמכם, שאתם חייבים לעשות משהו כשגרה, כי הוא חשוב וזה רק למענכם ואם לא אתם, אז מי (ועוד כל מיני משפטים, שכשהיינו… להמשיך לקרוא

חוזרת למשחק

איך מאחים לב שבור? מה מספרים לו, כדי שיסכים לקפוץ שוב למים סוערים? שיאות להסתכן שוב ולו לטובת הסיכוי, שהפעם זה יהיה אחרת. שבפעם הבאה, כבר לא יעמוד מול כיתת היורים של הולכת השולל וההונאה.… להמשיך לקרוא

שלושה שבועות וחצי של שכרון חושים. וחולי.

"אמא…אני לא מרגיש טוב". זה מה שהחל נשמע מהדהד ברחבי ביתנו, בערך לפני שלושה שבועות וחצי. מורגלת בצאצאים חובבי הברזות מבית הספר, זה לא ריגש אותי במיוחד. הניסיונות הלכו וההתרבו, עד לכדי מצב… להמשיך לקרוא

עולים מדרגה?!

לילדיי אין אב פעיל. למדתי להשלים עם העובדה הזו, על אף שמחשבות שעולות ומנקרות בי לעתים לא קרובות מדי, גורמות למשהו בי להיעצב. אני רואה אבות, פוסעים עם ילדיהם, דוחפים עגלה עם עולל… להמשיך לקרוא

רק (אני) על עצמי לספר ידעתי

שוב עוד מעט יום הולדת. ומפעם לפעם, כאילו שמישהו מזיז את המחוגים מהר יותר ויותר. יד נעלמת, זו שאחראית על הימים שחולפים, על שעות שאצות להן במעלה חיי, מדפדפת בין דפי לוח השנה.… להמשיך לקרוא