על ארבעה סימנים דיברה התורה. ועל פסח, אביב, פריחה ושאר ירקות..

31 במרץ 2018

החורף כמעט ומאחורינו (היה בכלל חורף???) ובזמן שכולם מסתובבים להם עם חיוך דבילי על הפרצוף, אני דווקא פחות מתלהבת. למה? שאלה טובה! בעיקר כי ככה, אבל גם מכיוון שהחורף, שהיא העונה האהובה עליי בשנה, מסתיים ואני בכלל לא מרגישה שמיציתי. אני רוצה עוד קצת גשם. ולשבת בכיף על הספה, מכורבלת בשמיכה נעימה, עם ספל של תה טעים וחם ואולי איזו עוגייה טעימה..

הייתי בטוחה שזה כנראה כבר לא יקרה השנה, אבל כאילו לפי הזמנה, זכיתי בעוד סשן חורפי נחמד לקינוח. אם מישהו היה ספק ששם למעלה מקבלים בקשות מיוחדות), אבל זה עדיין לא מונע ממני להתמודד עם הריקושטים של עונות המעבר. והשנה, זה אפילו עוד פחות נחמד. למה? (אמרתי לכם כבר. כי ככה!)

מראה מדהים שמלווה אותי בכל יום

1. כי למרות שעושה רושם שהחורף כבר לא יחזור עד השנה הבאה, מזג האוויר עדיין לא מאד החליט מה הוא מעדיף ובעוד שיום אחד אפשר להתעורר לאובך מעיק ודביקות מציקה, יום המחרת יכול להיות אפרורי וקריר. אז הפועל היוצא של זה, הוא הארון חסר ההחלטיות שלי והבגדים שאין לי מושג איך עדיין מסכימים להתמודד איתי. האנדרלמוסיה חוגגת וזה קלף רציני של הילדים מולי, אז אני מאבדת פה עמדת מיקוח לא קטנה, כשהם זורקים מגבות רטובות על הרצפה, או מפזרים גרביים בכל פינה בבית (אם אתם מדליפים לאמא שלי איך הארון שלי נראה, זה לא יסתיים נחמד. לי בעיקר..)

2. ומכיוון שהתחלנו לגעת בענייני סדר וניקיון ומאחר והאביב כבר כאן ורוב שירי הילדים מדברים על אחד החגים האהובים עליי. פסח. חג החירות (אבל לא של כל בני ישראל) החג שבו כולנו נכנסים לטירוף ניקיונות (תשאלו את עוזרת הבית שלנו, ששבועות לפי החג, לא הפסיקה להוסיף לרשימת חומרי הניקיון) וצדים אחרי אבק, גם בשקעים של החשמל. בני ישראל עזבו את מצרים, כדי לצאת בני חורין. אני החלטתי להיות בת חורין כל השנה. גם בפסח. מכירים את הקלישאה הזו שטוענת ש"אבק זה לא חמץ"? אז כזה. כשהחג הגיע, הבית שלי היה נקי. אבל כמו תמיד בעצם.

רק חלק מהפק"ל בתיק שלי

3. עונת המעבר. פריחה מלבלבת. ניחוחות של התחדשות. ואלרגיות! כמה אלרגיות!! אל תשאלו אותי איך (אני זו ששואלת) בגיל 39 החליט הגוף שלי לאמץ לו ריג'קטים של לבלוב. עוד בכלל לפני שהאביב ידע שהוא מגיע, הגוף שלי כבר ידע. האף גדוש, הנשימה מקרטעת והעיניים. העיניים הכחולות והיפות שלי, מרגישות יבשות יותר מתמיד. כבר כמה שבועות שאני מתעוררת בכל בוקר עם מיסוך. מתהלכת בין ערפילים ומסתתרת מאחורי משקפי שמש, כדי להימנע משאלות על דברים מפלילים שאולי צרכתי (ולמה אני לא מפרגנת גם לאחרים..) חברה יקרה סיפרה לי שהיא מסתובבת באופן קבוע עם בקבוקון טיפות לעיניים יבשות סטריליות של בפנטן. אז ניסיתי אותן בעצמי. יש להן השפעה מרגיעה וארוכת טווח (גמרנו עם פרצוף סרטי הדרמה שלי). הם מכילים סודיום היאלורונט שמאזן את שכבת הדמעות ופרו ויטמין B5 שמרגיע ומעניק לעין לחות (היובש הזה בעין מרגיש מזעזע, במיוחד לאור העובדה שאני יושבת מול מסכים רוב שעות היום).

4. ואם כבר אביב, לבלוב ופריחה. ואם הגיע פסח (בלה בלה בלה שמחה רבה) אז למה לא קאפקייקס טעימים וחגיגיים לכבוד החג. הן כשרות לפסח, אבל מתאימות לכל השנה. הן נימוחות, רכות וטעימות ויעשו שמח בלב, גם למי שלא צורך גלוטן.

קאפקייק שקדים, קוקוס ושוקולד חגיגיות לפסח (כמות – 15 יחידות)

200 גרם קמח תפוחי אדמה

200 גרם קמח שקדים

200 גרם אבקת סוכר

100 גרם קוקוס

2 ביצים

250 גרם שמנת סויה

100 גרם שוקולד צ'יפס מריר

מכניסים לקערה את כל החומרים (למעט השוקולד צ'יפס) ומערבבים עד לקבלת תערובת אחידה. כדי להימנע מהיווצרות גושים של קמח תפוחי האדמה ולוודא שהתערובת חלקה, אני מעדיפה תמיד לערבב בעזרת כף היד (עטויה כפפה חד פעמית). התערובת שתתקבל תהיה במרקם משחתי. מוסיפים את השוקולד צ'יפס ומערבבים עד להטמעה. מסיימים לערבב בעזרת מרית.

בעזרת כף גלידה קפיצית, מעבירים מן התערובת לעטרות נייר קטנות. אופים בתנור שחומם מראש ל 170 מעלות צלזיוס, למשך כארבעים דקות.

שימו לב: הקאפקייקס ישמרו על גוון בהיר ולא יזהיבו.

ניווט ברשומות

← עם כל הכבוד לחגיגת הקניות – אני קונה בזול כל השנה!