אם אין אני לי מי לי – על החלטות מפנקות ופינוק אחד טעים במיוחד

כשהייתי ילדה, בכל שנה לפני פסח, הבית ויושביו היו כמרקחה. אמא שלי הייתה הופכת לגנרל הראשי וכל אחד מאיתנו, הילדים, היה אמון על אזור אחר בבית. חומרי הניקיון היו נשפכים כמים, חפצים שהתבלו הוחלפו והמולה גדולה הייתה מסתיימת בבוהק מבריק וניקיון שאין שני לו. יותר מהכל, אני זוכרת איך הבטחתי לעצמי, שאני לעולם לא אנהג כך. כנראה שכבר בגיל צעיר, היה ברור לי שהמרדף הזה אחרי סמרטוטים, הוא לא באמת הגיוני.

השנים חלפו (חחח זה נשמע כאילו זה לקוח מאיזו פנטזיה של דיסני..) ואני עצמי כבר אמא. כל שנה מחדש, אני נשבעת לעצמי שלא להתרסק על מזבח האקונומיקה ובכל שנה מחדש, אני מגיעה לשולחן החג אפופת אדי מסיר שומנים ונוזל לשטיפת רצפות. הקטע הזה, של להיעזר בילדים, לא עובד ממש כשמדובר ביותר מהדחת כלים, או הוצאת שקיות האשפה (עד שלא ביקשתם מיורש העצר לנקות את חדר המקלחת שלו ושל אחיו ומצאתם את עצמכם על ארבע, משפשפים מסיר אבן עם מברשת, לא תבינו באמת..)

השנה – NO MORE. על התקדים, כבר קראתם לא מזמן. אל הבית שלי הוזמנו צמד עוזרי בית ותוך פחות מארבע שעות, בזמן שאני עצמי מבלה עם הדרדסית הקטנה במשחקי יצירה, הבית קיבל מראה חדש והפך נקי ואפילו מסודר יותר (אל תבנו על הקטע של הסדר לאורך זמן. יש לי אישיו רציני עם העניין הזה. תקראו לזה טראומת בית מרקחת. סליחה אמא). אבל הרבה מעבר לזה, אני עצמי ואנוכי (בלאגן רציני שלושתנו יחד לפעמים) ישבנו לשיחה וליבנו לא מעט עניינים. היו שם לא מעט פשרות, אבל יצאתי עם לא מעט תובנות. וזה הולך בערך ככה:

אני לא מתכוונת לחכות לחג, או מועד, כדי לפרגן מעט לעצמי. צמד המנקים ימשיכו להגיע אל הבית, אחת לשבועיים ואני אמשיך לשמור על הבריאות שלי. בעיקר על זו הנפשית. דמיינו לעצמכם, איך בקשה אחת קטנה, כמו "חבר'ה, בבקשה תשמרו על החדר שלכם נקי", יכולה להיות זוועתית, כשבביקור ספונטני בחדר של אחד הילדים, אני מגלה שובל של חידודי עפרונות צבעוניים. "נהההה בקטנה. אני מיד מטפלת בזה עם המטאטא", אני אומרת לעצמי, מה שמוביל אותי לגלות ערימת נייר פחוס ומכווצ'ץ', מתחת למיטה. העצבים מתרופפים והצעקות שלי נשמעות גם בצד השני של הרחוב. אין סיבה שזה יקרה. זה החדר שלהם. שיתמודדו. אחת לשבועיים, אפילו הם לא מצליחים לזהות את המקום, מרוב שהוא נקי.

WhatsApp Image 2017-04-01 at 18.17.44

יש מצב שאני נהניתי יותר ממנה

אל תישארי בבית, אם אין סיבה. במקום בו חיים מתבגרים, כל קשר בין הגיון למציאות, יהיה מקרי ביותר. הם לא יודעים מה הם רוצים מעצמם ומי שסופג את הריקושטים, אלה בעיקר ההורים שלהם. זה מתיש, זה מתסכל וזה בעיקר מעצבן. גם אותם. בכל פעם שאני מזהה את הסנטה מריה מתקרבת, אני אוספת את עצמי, לוקחת איתי את הדרדסית איתי ויוצאת מהבית. מיותר לציין, את חשיבותו של ביטוח נכס מוצלח. אף פעם אי אפשר לדעת מי, או מה, יספוג את הריג'קטים. בפעם האחרונה כשהרגשתי את הסערה מתקרבת, נסעתי עם הקטנטנה לכפר ירכא, בצפון. יש שם מתחם ילדים עצום, שנקרא MY BABY ובקומה השנייה שלו, פארק ילדים ענק! למעלה מארבע שעות של כיף, חמישים שקלים ואחת ילדה מאושרת.

WhatsApp Image 2017-04-01 at 18.05.17פינוקים מגיעים בכל מיני צורות. האביב, היא העונה הטובה ביותר להתחדש. אנשים מרעננים את הריהוט בבית, רוכשים בגדים חדשים, אבל לא אחת שוכחים את עצמם. אז מעכשיו, אני מגיעה לפני הכל. חברה יקרה פינקה אותי במארז מקסים של קרם ידיים ובושם English Bluebell של YARDLEY LONDON. המוצרים עשויים מרכיבים טבעיים ולא נוסו על בעלי חיים. מחווה קטנה, עם הרגשה גדולה של כיף וזה הגיע בדיוק בזמן. זה גרם לי להבין באמת את רוח ההתחדשות והפריחה שמייחדת את התקופה הזו בשנה, והעניק לי כוחות מחודשים להתמודד עם אתגרי המציאות היומיומית. ולא רק. החלטתי, שאני לא זקוקה לסיבה מיוחדת כדי לגרום לעצמי להרגיש טוב.

evening-mojito-with-iphone-5s-picjumbo-com.jpgאני חייבת ליצור לעצמי חיי חברה. אמיתיים. יש לי המון חברים. אני אוהבת כל אחד ואחת מהם, אבל עם הזמן, נוכחתי להבין שמפאת המציאות שלי, כאם עצמאית, חיי החברה שלי הפכו לווירטואליים. שלא תבינו אותי לא נכון, זה מאד נחמד, שישנה היכולת לצ'וטט עם אנשים שגרים רחוק ממך ועדיין יכולים להיות חלק בלתי נפרד מהיום שלך, אבל זה לא מספיק. אני רוצה להצליח גם לצאת ולבלות בחברתם של בני גילי לפעמים. בין אם בצפייה בהצגה, או מופע סטנד אפ, או סתם בישיבה בפאב, עם כוסית משקה וקצת ריכולים (על מה שקורה במדיה החברתית, מן הסתם..) השנה, אני גם אדאג שזה יהפוך מרצון, למציאות.

כשמדובר במתוק, אין באמת דבר כזה "יותר מדי". כמובן שצריך לדעת למנן, כמו עם כל דבר בחיים בעצם, אבל ברגעים קטנים של משבר, זה כמעט בלתי נמנע שאני ארצה משהו קטן ומתוק, לנחמה. אבל שוב..בבית שיש בו מתבגרים, רוב הסיכויים הם, שדווקא כשיתחשק לי משהו טעים, אני אגלה קופסה ריקה, ניצבת במקרר או בארון. הפעם, וברוח ההחלטות החדשות, בחרתי להתפנק ולהכין נשנוש קטן "של גדולים". למה של גדולים? כי בבית שלי לפחות, אני היחידה שאוהבת אגוזים ופירות מיובשים. והוא אפילו כשר לפסח. אל תגלו לאף אחד, שיש בפנים גם קצת שוקולד 😉

מיני מאפינס פינוקים כשרים לפסח

100 גרם חמאה
כוס מי סודה
1 כפית תמצית רום טבעי
רבע כפית מלח
100 גרם אבקת סוכר
1/2 1 כוסות קמח שקדים
1/2 1 כוסות אגוזי מלך ופיסטוק טחונים דק
2 ביצים
תוספות: פירות מיובשים (אני בחרתי בדובדבנים מיובשים) ושוקולד צ'יפס

בסיר קטן, על גבי להבה בינונית, מביאים לרתיחה, את מי הסודה, החמאה, אבקת הסוכר, הרום והמלח. מוסיפים בבת אחת את קמח השקדים ואת תערובת אגוזי המלך והפיסטוק הטחונים ומערבבים היטב. מוודאים שאין גושים. מסירים מהאש ומצננים מספר דקות.

מעבירים את התערובת אל קערת המערבל ומתחילים לערבל (בעזרת וו הגיטרה) במהירות איטית, תוך הוספת 2 ביצים. מגבירים למהירות בינונית ומערבבים עד להטמעה מלאה. יוצקים מן הבלילה עד ל 3/4 מגובהן של עטרות נייר קטנות. זה השלב בו ניתן לשלב את התוספות, במידה ורוצים. אופים בתנור שחומם מראש ל 170 מעלות צלזיוס למשך כ 25 דקות, עד להזהבה ומתענגים על כל ביס.

WhatsApp Image 2017-04-02 at 17.31.15

"



"


מודעות פרסומת