עד סוף העולם וחזרה -הדברים שנעשה למען היקרים לנו מכל

שיחת בוקר עם חברה אחות. תובנות על נשיות. הורות. אימהות. וממש עוד מעט יומולדת (איך זה שכבר עברה שנה?!), אז החלק שאחראי במוח על המחשבות, עובד שעות נוספות מלכתחילה. לא דברים שתמצאו במחברות של אפלטון ועדיין..הזמן באמת עובר מהר מדי, או שאנחנו פשוט חדלנו מלשים לב?

12814668_10153885599489774_973837570386153509_n

אתם רואים אותם? האושר של חיי!

אני רק כפסע מסיומו של העשור השלישי של חיי. (תרגיעו! אין סיכוי שאני מספרת לכם בת כמה אני. לא שואלים אישה לגילה). מחד, זה מרגיש כאילו מישהו מחא כף והגעתי לנקודת הזמן הזו. מנסה לעשות סדר בין חוויות, זיכרונות, רגשות ותחושות. להבין איך הצליח הזמן לחמוק מבין אצבעותיי ולהעיף אותי לפתחו של עשור רביעי. ומאידך, עשור רביעי. וואו! (לפעמים, ברגעי משבר, זה מרגיש יותר כמו עשור שישי, אבל עזבו. אני אפילו לא רוצה להתחיל לחשוב על זה). זה כאילו רק לפני רגע זכיתי לתואר הכבוד העצום "אמא". ואיך תוך פחות משבוע, הכל התחיל להתערבב לי. הגילוי אודות ילד חולה. המירוץ אחרי ניתוחים, השיקום שלאחר כל אחד מהם, אינספור בדיקות, וטיפולים שנמשכים עד היום.

אני לא מאחלת לאף אחד מכם, למצוא את עצמכם במציאות הזו. המסע המטורף שאליו נקלעים, בלי שביקשנו, בלי שאף אחד לא הואיל בטובו לשאול ולבקש. "למה אני?!" זו בערך השאלה הראשונה שעולה לראש. ואז, ככל שהזמן חולף, אתה מפסיק לשאול ועושה כל מה שאתה רק יכול (והרבה מעבר לזה), כדי להיטיב, כדי לשפר, כדי לשנות. אז אצלי זה קרה פעמיים. שניים מילדיי נולדו עם מחלת גיד מאתגרת במיוחד. ועל כל הבדיקות שנעשו, גם עוד לפני הלידה הראשונה, דבר לא הצביע על הפגם. כלום לא הכין אותי למה שילווה אותי לשארית חיי.

אני אשקר אם אומר שלא שאלתי את עצמי, אם הייתי יכולה לעשות אחרת. אם הייתה לי הדרך לקצר לעצמי את התסכול, הכאב, העצב. אם היה בכוחי לעזור לילדים שלי. לדבר היקר לי מכל, על פני האדמה הזו. במרחק של כמעט 18 שנים, כנראה שהדברים נראים אחרת. אבל לו ידעתי אז, את מה שאני יודעת היום, אין בי ספק שהדברים היו קצת אחרת.

הליך שימור דם טבורי בלידה. כבר סיפרתי לכם על זה לא מזמן, ומאז הלכתי והעמקתי בשיעורי הבית שלי. מתוך מחשבה על העתיד (אמנם עשור רביעי, אבל עדיין מאד רוצה להביא אל העולם הזה עוד יורש. או יורשת). ואולי עם שלושת המוסקטרים די פספסתי, לדאבוני הרב (במיוחד בהתחשב בעובדה שהאתגרים לא חדלים מלהגיע ורב הנסתר על הגלוי, בהשלכות העתידים לבוא), אבל אם וכאשר אזכה לחוות שוב הריון ולידה, על התהליך הזה, אני לא אוותר.

במסגרת שיעורי הבית שלי, נסעתי לביקור במעבדות חברת "טבורית". קיבלתי שם מענה להמון חששות ולא מעט שאלות שקיננו בי, בעיקר ובמיוחד אחרי שהתוודעתי ליתרונות העצומים שיש לחברת "טבורית" בנושא, משלבי השימור הבטוח, שנעשה בבקרה מלאה 24/7 עד לכדי חיווי מתאים וגלאי אזעקה במקרה הצורך, עמידה בתקנים בינלאומיים מחמירים, העובדה שמדובר בגוף שמנוהל כולו על ידי פיקוח צוות בית חולים ("שיבא, תל השומר" מ.ב.ס) ולא בבעלות חברה פרטית, שהשיקולים שלה עלולים להיות כלכליים נטו ועד לביטוח שהם מעניקים והסמיכות לבנק הציבורי שנותן מענה לכל אזרח. והכי חשוב, גם אם רק בדיעבד, שימור הדם הטבורי של ילדיי, היה פותר לא מעט מהאתגרים איתם מתמודדים ילדיי, מהיום בו נולדו.

אני לא באמת מכירה אתכם. האנשים הנפלאים שלוקחים מזמנם, כדי לקרוא אותי. מקבלים הצצה אל מה שמכילים ימיי. על הטוב, המאתגר, המצחיק וגם על הפחות. אבל מבחינתי, הבקשה שלי אל כל אחד ואחת מכם הא שתהיו ערוכים. מרגע שקיבלתם את החלטת ההורות המבורכת, עשו כל שרק תוכלו, כדי לצמצם את האתגרים. לפחות את מה שנוגע לענייני הבריאות, כי מה שמחכה לכם, מרגע שהילדים יוולדו ועד..עד בכלל בעצם, זו חוויה מדהימה בפני עצמה (תזכרו שמותר לי לחוות דעה. יש לי ילד שעוד מעט יחגוג 18) ומזה אין מצב שתוכלו לחמוק.

וכדי לסיים בנימה אופטימית, רקחתי עבורכם משהו קטן, טעים ומנחם.

קנטוצ'יני
4 ביצים
3/4 כוס סוכר
3 כפות לימונצ'לו
כפית תמצית ווניל טהור
גרידה מחצי לימון
300 גרם קמח לבן
50 גרם קמח תירס דק
כפית אבקת אפייה
1/2 כפית אבקת סודה לשתייה
1/2 כפית מלח
70 גרם אגוזי מקדמיה
70 גרם פיסטוק קלוף
90 גרם חמוציות ללא סוכר
90 גרם דובדבנים מיובשים

מכניסים לקערת המיקסר, את הביצים, הסוכר, הלימונצ'לו והווניל ומערבלים במהירות גבוהה, בעזרת מקצף בלון, עד לקבלת בלילה תפוחה ובהירה. מנפים פנימה את החומרים היבשים וממשיכים לעבד, בעזרת וו הגיטרה, עד לקבל עיסה אחידה. חשוב שלא לעבד יתר על המידה. מוסיפים אל הקערה את האגוזים והפירות ובעזרת מרית, מערבבים עד אחידות.

מעבירים את התערובת אל משטח העבודה ומחלקים לשתיים. מכל מחצית, ניצור כיכר בעזרת ידיים רטובות (טיפ חשוב בהמשך). רוחב כל כיכר לא יעלה על 5 ס"מ, מאחר והעוגות מתרחבות בעת האפייה. אני יוצרת את הכיכרות על גביי נייר אפיה, על תבנית האפייה איתה אאפה. את הכיכרות נאפה בתנור שחומם לחום של 170 מעלות צלזיוס, למשך כחצי שעה. בודקים שהכיכרות מוצקות אך לא יבשות. חשוב מאד לקבל כיכרות שיישארו מעט גמישות, כדי שניתן יהיה לפרוס אותן בהמשך.

מצננים את הכיכרות משך כמה שעות. אם הכיכרות לא יהיו מצוננות מספיק, העוגיות תתפוררנה בעת הפריסה. כשהכיכרות קרות, יש לפרוס אותן לפרוסות דקות מאד (עד כחצי ס"מ עובי) בעזרת סכין משוננת. את הפרוסות נעביר לתבנית אפייה, ע"ג ניר אפייה, בסמיכות ולא אחת על השנייה. בתנור שחומם מראש ל 150 מעלות צלזיוס, נייבש את העוגיות משך 20 – 30 דקות, עד שהן תהיינה יבשות למגע.

טיפ חשוב מאד: מאחר והעוגיות אינן מכילות שומן כלל, חשוב לעבוד עם ידיים רטובות ולא משומנות. רטיבות הידיים תסייע לנו ליצור כיכרות חלקות ויפות למראה, מבלי שהתערובת תידבק לידיים.

whatsapp-image-2017-01-25-at-16-43-30

אתם לא תצליחו להפסיק לנשנש



⁠⁠[11:59, 25/1/2017] ‪

ן: ⁠⁠⁠

מודעות פרסומת