חמישה רעיונות נהדרים של כיף בריא לימים שבהם אתם נשארים עם הקטנטנים בבית
אתמול, באמצע היום, נכנסה שיחת טלפון. מעברו השני של הקו, הגננת של הדרדסית הקטנה. זו בערך אחת השיחות, שמהן אני הכי יראה. מרגע שאני רואה על הצג מספר המזוהה כגורם ממסגרת הלימודים של מי מהילדים. המשפט הראשון שיוצא מבין שפתי, הוא: "הכל בסדר, נכון???"
אז הכל היה בסדר גמור. למעט העובדה שהילדה הקטנה והאהובה שלי, החלה לגלות סימנים של חולי. בערך חצי דקה מרגע שסיימתי את שיחת הטלפון וכבר התייצבתי בגן (כדאי אולי לציין שהגן נמצא מעברו השני של הכביש, במרחק של קצת פחות מחמישים מטרים מהבית. אני אמנם וונדרוומן, אבל אל תתלהבו). נכנסתי בעד השער ומצאתי פקעת קטנטנה ועטופה של ילדונת, עם פרצוף שאומר "אמאאאאא, תראי מה קרה לי. אני כל כך לא מרגישה טוב ואת צריכה לטפל בי ולפנק אותי.." (איזו מעולה אני בפרשנויות מבעי פנים, נכון???)
מאז ועד לרגעים אלה ממש, אני לא חושבת שהיה רגע שבו הפוחזת לא הייתה כרוכה אחריי. שלא צבינו לא נכון, אין תחושה עילאית מזו, אבל אם להודות על האמת, דבר ממה שהתכוונתי לעשות, לא הצלחתי. הביורוקרטיה נזנחה, לפחות עד לראשית השבוע הבא, הר כביסה חזר והתהווה באמצע הסלון והכלים המסכנים מקבלים יחס ברגע זה ממש, על ידי יורש העצר הבכור. אבל זה לא שלא קרה פה כלום היום. יש לא מעט יתרונות ליום שבו הילדים נאלצים להישאר חולים בבית ואתם יחד איתם.
הנה כמה רעיונות שיעזרו לכם להעביר יחד יום של כיף בבית
- ארוחת בוקר משותפת. מתי בפעם האחרונה, הזדמן לכם להשקיע ולצ'פר את הילדים, עם אוכל טעים, בלי מגבלת זמן של התארגנות מקלחות והכנה לשינה? אני, פינקתי את הפוחזת ב"טוסט צורות", שהוא בעצם כריך שנמרח בחמאה וזה לפרוסה מכובדת של גבינת מוצרלה, כשלפני שהוא נכנס אל הטוסטר, נחתך על ידי מיקדים בצורת פאזל, אותם בחרה הקטנטנה. פרוסות של ביצה קשה ורצועות של כמה מהירקות האהובים על הילדים ויש לכם ארוחת לתפארת.
זמן יצירה. לנו בבית, יש יחידת מגירות עשויה פלסטיק המלאה עד אפס מקום בשפע של חומרי יצירה שאני מלקטת כמעט בכל פעם שאני מבקרת בחנות סטוק כזו או אחרת. גיליונות נייר צבעוניים, לוחות מפל וסול וצבעים, מכל סוג שרק עולה על דעתכם. יש לנו קופסה נפרדת ובה שלל מידבקות שאני מזמינה אחת לכמה זמן מאתר הרשת הסיני. אפשר למלא שעה לפחות, בעשייה משותפת, לפני שהילדים מאבדים עניין.- בניית מבצר. כשנמאס לאפרוחית לצייר, לגזור ולהדביק, גררנו את שולחן פינת האוכל אל מרכז הסלון, פרשנו מעליו סדין גדול, ערמנו כריות על גבי שמיכת הצמר הרכה והתכרבלנו יחד, מכוסות בשמיכה נוספת. אין זמן איכות נפלא מזה! בזמן הזה, הצלחתי אפילו להתוודע לכמה מהחוויות שעברה רומי בגן, בתקופה האחרונה. לרוב, כשאני מתעניינת, אני זוכה במענה מתחמק. בזמן ששיחקנו, פתאם היה לה הרבה יותר קל לשתף ולספר.
- תוך כדי משחק של נסיכות וארמונות, קראנו יחד בספר האחרון שהביאה איתה הדרדסית מהגן וכשהיא התעייפה ונרדמה, אני הספקתי להתחיל את הכנת ארוחת הצהרים (מי אמר יעילות ולא פגש אותי עדיין??)
- ואי אפשר להעביר יום משותף בבית, מבלי להכין יחד עוגיות. את החמאה דאגתי להוציא מן המקרר כבר בליל אמש והתענוג שבאלתור, רק גרם לחוויה כולה להיות מקסימה יותר. אבל אני זכרתי להעלות את הכל על הכתב, כדי שאוכל לשתף אתכם:
עוגיות ריפוי קסומות
לקערת המערבל מכניסים את החמאה והסוכר. משתמשים במקציף ומתחילים לעבד את החומרים, במהירות בינונית, עד להיווצרות מסה אחידה. מנמיכים את מהירות המערבל ומוסיפים את הביצים תוך הטמעה, בין הוספת ביצה אחת לאחרת. מגבירים את מהירות המערבל ומקציפים עד לקבלת בלילה תפוחה ובהירה. עכשיו הזמן להחליף את המקציף בוו הגיטרה. מוסיפים את תמצית הווניל ואת ממרח השוקולד ומערבלים במהירות בינונית, עד לקבלת בלילה אחידה. מוסיפים את הקמח ואת המלח ומעבדים במהירות נמוכה, רק עד לקבלת עיסה הומוגנית. בעזרת שתי כפות, מניחים מן העיסה על תבנית אפייה, על גבי נייר אפייה. אנחנו בחרנו לקשט את העוגיות בעדשי שוקולד והפוחזת הקטנה, הייתה אחראית לכך. אופים את העוגיות בתנור שחומם מראש לחום של 170 מעלות, למשך 22 דקות.
בסופו של דבר, אני חושבת שנהניתי מהיום שלי, הרבה יותר מימים אחרים שבשגרה. ואם גם אתם נהניתם ותירצו להמשיך ולקבל מתכונים וסיפורים, אני יותר מאשר אשמח אם תירשמו אל הבלוג שלי 🙂
