רכה כמו חמאה

אני אישה. כבר 38 שנים, עוד מעט. אני אם. חגגתי 17 שנות הורות, באוגוסט האחרון. אני וונדרוומן. ויעידו על כך למעלה מחמש עשרה שנים של התמודדות. אמהות לילדים עם מגבלות פיזיות, התמודדות מול שניים שבעבר היו הקרובים אלי ביותר ואמנם בחרו שלא להיות שם עוד, אך עדיין ממשיכים להפריע מרחוק, התנהלות עם הררי ביורוקרטיה שבכל פעם שרק נדמה לה שהיא מצליחה להכניע אותי, אני מוכיחה שאין לי כל כוונה להניח לה ומשיבה לה אפיים.

מאז הגיעה אל חיי הקטנטנה ושמה רומי, למדתי כל כך הרבה על עצמי. שלוש שנים וחצי, שאני אם לבת מדהימה, בנוסף לשני אחיה המופלאים וכל מה שחשבתי שאני יודעת על הורות, זה אפילו לא עשירית מכל מה שאני מגלה מדי יום. בעוד שעם הבנים, רוב היומיום נסוב על אשפוזים, ניתוחים, שיקום וטיפולים, הרי שמאז אני אם לפוחזת, נוכחתי להכיר ולגלות עולם חדש ומלא הפתעות. מסתבר, שבנות הן עם.id-100339526

עם הבנים, ממש עד לפני כשנתיים (בואכה הגיל שבו הם זועפים תמידית ומאשימים את העולם בכל דבר אפשרי) הייתי בטוחה שזהו, גיל ההתבגרות עשה עמי חסד ופסח עלינו. נימוסים והליכות היו מנת חלקי ואדיבות והרמוניה שררו בבית בכל דקה משעות היום. כמה שלא שמעתי מחברות על צרות צרורות עם ילדיהם, הייתי מהנהנת באמפתיה ובתוך תוכי מודה על מזלי. מיותר לציין שבשנתיים האחרונות למדתי יופי טופי איך זה להתמודד עם מתבגרים. תודה רבה.

בנות. כמו מראה שמוצבת מול כל אם ומגלמת את כל מי שאת, אבל בפקעת האושר הקטנה שהבאת אל העולם. (גילוי נאות: אין לי מושג איך היו פני הדברים, לו הייתה דמות גברית יציבה בבית, אבל אני בטוחה שזה היה שונה, מכפי שזה מתנהל בפועל, כיום). עם כל יום שחולף, אני מגלה רבדים חדשים באישיות הקסומה של הפרחחית הזו. היא דעתנית ועם זאת, כל כך עדינה. היא מנומסת ושקטה, אבל אוי לרגע שבו לא תקבל את שהיא רוצה. יש בה הליכות של נסיכה והבלחות של סערה. והיא מחנכת אותי. פשוט כך.

אם מול הבנים, אני אסרטיבית וקשוחה (כשצריך. לרוב, אני פשוט משתטה איתם), עם הקטנטנה הזו, אני פשוט רכה כמו חמאה. היא מסוגלת להסיר ממני פרצוף קשוח, על ידי חיוך קטנטן ומבט קורץ. לא משנה מה תעולל, אני מוצאת עצמי נמסה אל מולה. סלחנית ומפוייסת. אי אפשר להישאר אדיש, כשניצבים מולה. המזל שלי, כרגע לפחות, שהיא עדיין לא יודעת לקרוא. ביום שזה יקרה והיא תגיע לכאן, הלך כל הכיסוי האימתני שאני מנסה לשדר מולה.

גם החמאה זקוקה להפוגה

whatsapp-image-2016-11-26-at-16-49-23

רק אחת מכיכרות הלחם שלי ואני מאושרת!

השבוע, זכיתי לקחת חלק בחגיגות 115 למותג החמאה הדני, "לורפק". בדיוק כפי שהביאו אל העולם את משחק ה"לגו" שנדמה כאילו שהיה כאן מאז ומתמיד, יצר העם הדני את אחד מחומרי הגלם המדהימים שידע העולם הקולינרי. חמאה עשירה בחומרי גלם איכותיים וללא חומרים משמרים, בהיצע לא קטן ומגוון טעים במיוחד. אחד היתרונות של חמאת "לורפק", היא קלות המריחה והטעם העשיר. אני עצמי, ידועה כחובבת חמאה מושבעת (לא סתם אני רכה שכזו..) והעוגיות שזוכות לאהדה הגדולה ביותר בבית (הווה אומר, מתחסלות תוך פחות מיממה, מרגע שנאפו) הן עוגיות השוקולד צ'יפס החמאתיות שלי.

כמה אושר חשתי, כשתפסתי את מקומי, בקרב קבוצת אנשים איכותית בעולם הקולינריה. אחד השפים המקומיים האהובים עליי, אבי ביטון, הפליא בסירים וקסם מנות ערבות לחך, בזו אחר זו: ברוסקטה נדיבה בחמאה, עם טרטר של טונה, לימונים כבושים וביצה מגוררת, ריזוטו שורשים עם כרישה, פטריות ושפע של גבינת פרמז'ן (נדמה לי שהיו אלה חמש הדקות היחידות באותו היום שבהן לא הוצאתי הגה, מלבד קולות מדושני עונג), דג דניס בחמאת עגבניות, שיהפוך ללא ספק לרוטב החם המוצלח של הבית. השף ביטון הפליא לעשות והכין גראטן של תפוחי אדמה, שבושל בסיר, ללא נוזלים ועל ידי האדים של עצמו בלבד. והרבה חמאה!

הקינוח באותו הערב, היה פודינג חלב תורכי. משהו שבין מלבי לעננים של עונג. ריחות החמאה שריחפו בחלל החדר, לא השאירו אף אחד מהנוכחים, אדיש. ואם משהו מבין המתכונים שהוכנו על ידי השף צד את עיניכם, אני יותר מאשר אשמח לפרגן לכם מתכון. כל מה שאתם צריכים, זה רק לאמר.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

כמחווה לערב הנפלא שבו לקחתי חלק ועם חשק עצום למאפה חמאתי פריך ועשיר, החלטתי להתפנק ולפנק ויצרתי עוגיות חמאתיות שטומנות בתוכן רק דברים טובים. והרי ברור לכם שלא תצאו מכאן בלי מתכון, נכון?

עוגיות חמאה והדרים

1/2 כוס סוכר
100 גרם חמאה (תנסו את זו של "לורפק" ולא תחליפו אותה יותר)
2 ביצים
4 כפיות גדושות מעדן הדרים (או כל פרי אחר שאתם אוהבים)
גרידה מחצי לימון
גרידה מחצי תפוז
קמצוץ לימון
1/2 1 כוסות קמח תופח
1/2 1 כוסות קמח שקדים

בקערה, טורפים היטב חמאה רכה וסוכר, עד קבלת אמולסיה תפוחה ובהירה. מוסיפים את הביצים וממשיכים להקציף, עד אחידות. עכשיו הזמן להוסיף את מעדן הפרי, את גרידות ההדרים (הלימון והתפוז) והמלח' ולערבב עד שהכל נטמע בבלילה. השלב הבא והכמעט אחרון, יהיה להוסיף את הקמחים. נעשה זאת פעמיים לפחות ולסירוגין, בין קמח השקדים והקמח התופח, תוך ערבוב, עד להטמעה וקבלת עיסה אחידה.

בעזרת שתי כפות, נעביר לתבנית, על גביי נייר אפייה, כמויות מהעיסה. חשוב לשמור על מרווח של לפחות ארבעה סנטימטרים, בין עוגייה לעוגייה. אם תרצו לקבל עוגיות גדולות, צקו כמות מכובדת ואם תעדיפו עוגיות קטנות יותר, טלו כמויות קטנות יותר. את העוגיות, נאפה בתנור שחומם מראש לחום של 170 מעלות צלזיוס, משך 14 דקות.

על אף הריחות המשגעים שיתפשטו בחלל הבית, תעשו לעצמכם טובה גדולה, והניחו לעוגיות להצטנן ולהתייצב מעט, לפני שאתם מזנקים לעברן. ושלא תאמרו שלא הזהרתי. העוגיות הללו נעלמות כל כך מהר, שאם אתם רוצים לטעום, עדיף שתשמרו לעצמכם כמה מחוץ להישג ידם של שאר בני הבית…

whatsapp-image-2016-11-26-at-16-55-28-2

מודעות פרסומת