היה זה יום קיץ. ואז היו עוד הרבה כאלה..
אם יצא לכם להכיר אותי מעט, אני מניחה שהספקתם כבר להבין שהקיץ ואני לא החברים הכי טובים. אם להודות על האמת, לו הקיץ היה בן אנוש, הוא ואני היינו ממש בבעיה. לסכם את זה הכי טוב – אני לא סובלת אותו!! ממש לא סובלת אותו.
אני באמת לא מבינה מה כולם מוצאים בו. הוא דביק ומעצבן ויש לו נטייה לגרום לאנשים להזיע ולנזול בסביבתו. ואם לא די בזה, הוא גם גורם לכולם לבזבז בלי סוף. יצא לכם לראות כבר את חשבון החשמל שלכם? אני בטוחה שאפילו המיזוג לא ימנע מכם מלהגיר זיעה, ברגע שרק תראו אותו..
טוב. אני אהיה הוגנת. יש לו (אולי) יתרון או שניים. עולם הצומח זקוק לשמש, כדי לגדול ולפרוח. גם בני האדם, זקוקים לוויטמינים שהשמש מעניקה לעור הגוף. ידעתם למשל, שרמות איזון נורמלי של וויטמין D (שמקורו באור השמש, בחשיפה מבוקרת כמובן) מקטין את הסיכון לסוכרת נעורים? נתון שממש התלהבתי לגלות!
אבל מה קורה כשהשמש שלנו, הופכת לקטלנית, כתוצאה מפעולות זיהום הרסניות, שלהן דווקא אנחנו, בני האנוש אחראיים?!? כשהאוזון, שכבת המגן האטמוספרית, שמגנה עלינו מפני חשיפה לקרינה נוראית, הולכת ומתדלדלת, בין השאר עקב שימוש חסר אחריות בכימיקלים מסכני חיים. ואם לא די בכך, עצם נוכחותם של אותם כימיקלים בחלל האוויר שאנו נושמים, גורמים לעלייה בתחלואת ילדים ומבוגרים. אותו זיהום, גורם למערכת החיסונית שלנו לקרוס לאיטה, אל מצבים בלתי הפיכים.
בשנים האחרונות מתעוררת מודעות של ממש, למצבים הללו. ילדים קטנים שמפתחים אלרגיות מסכנות חיים ממש, לרכיבי מזון (כמו מוצרי חלב, אגוזים וקמח לבן). הצורך בהפרדה זהירה, בין מוצרי מזון והדילמה העצובה שמתעוררת, כשאנשים לא מבינים כמה קל להימנע מלגרום לאותם ילדים להרגיש שונים. תרבות השפע העניקה לנו כל כך הרבה חלופות מוצלחות ואין שום סיבה שמי שאינו יכול לצרוך מזון מסוים, מסיבה בריאותית, יתבדל ויישאר בצד. יש מספיק סיבות לפילוג שנוצר בתוכנו.
אז אני רק מיכל. אמנם וונדרוומן, ועדיין..הקיץ הזה נותר הקריפטונייט שלי. אם תתפסו אותי לשיחה במהלך היום (אם אתם יודעים מה טוב לכם, אל תטלפנו אלי ביום שרבי), ולא ממש משנה באיזה חלק של היום, כל עוד השמש קופחת בחוץ, סביר להניח שאני לא אספר לכם שאני מטיילת מחוץ לבית. ויותר הגיוני, שאני אהיה מחוברת ישירות לזרם המיזוג הקריר (ואפילו לא דיברנו על ההשלכות הפחות נחמדות של העניין הזה. חוץ מעלויות מטורפות…)
אני לא יודעת מה איתכם, אבל עבורי – זו אמנות
הפשרה היחידה שהחלטתי לעשות כרגע עם הקיץ, היא להמשיך ולאפות גם אם הטמפרטורה בחוץ נושקת ל 40 מעלות צלזיוס. טוב…לא בטוח שכדאי למישהו להימצא בקרבתי בסיטואציות הללו, אבל בטוח שייצא מזה משהו טעים. לפני כשבועיים, בחרה אמא שלי להמנע מסוכרים וקמח לבן. היא שיתפה אותי במזון שהיא אוכלת וסיפרה שממש טוב לה עם עצמה ועדיין, ישנו החסך הזה בלחם. אז החלטתי לנסות ולקסום עבורה לחם קצת שונה, שיהיה ללא סוכרים וקמח לבן, אבל עדיין יספק את הצורך הזה בלחם (ואני מודה ומתוודה, שאני מוכנה לוותר על הרבה מאד מזונות, אבל מלחם, יהיה כמעט בלתי אפשרי עבורי להימנע) נכנסתי אל המטבח ותראו מה הכנתי:
לחם כוסמין ושיפון
בקערה, מערבבים את המים, השמן והמייפל. לקערת המערבל מכניסים את שני סוגי הקמחים, השמרים היבשים, הכוסברה והשום ומערבבים מעט. מפעילים את המערבל במהירות איטית ומוסיפים את הנוזלים, תוך שימת לב יתרה, במיוחד ברגע שהקמח מתחיל להתגבש לידי בצק. אנחנו לא רוצים בצק יבש, אבל מעדיפים להימנע מבצק רטוב ומדי ודביק יתר על המידה. מגבירים את מהירות המערבל לבינונית ומוסיפים את המלח. ממשיכים לעבד את הבצק, משך כחמש דקות נוספות. מעבירים את הבצק לקערה ששומנה קלות, מכסים את הבצק ומניחים בצק, למשך כארבעים דקות, להתפחה.
מעבירים את הבצק למשטח עבודה, ששומן ממש קלות. ניתן לחלק את הבצק לשני כיכרות לחם וניתן, לחלופין, לחתוך אותו לשנים עשר חלקים שווים ומהם, ליצור לחמניות. מעצבים את הבצק בהתאם לבחירה שלנו ומעבירים את הכיכרות/לחמניות אל תבנית אפייה, על גביי נייר אפיה. בשלב הזה, ניתן למרוח מעט שמן ולצפות בשומשום/שיבולת שועל גרוסה/פרג שלם ובעצם כל ציפוי שעולה על רוחנו. מכסים את התבנית במגבת נקייה ומניחים להתפחה נוספת של כחצי שעה. מחממים את התנור לחום של 190 מעלות צלזיוס ואופים את הלחם/לחמניות משך כחצי שעה.
מעט חמאה וזה כל מה שצריך!
נראה נהדר! האם אפשר להחליף את המייפל בסילאן?
אהבתיאהבתי
בהחלט אפשר יקירי.
אהבתיאהבתי