רק לחמם ולהגיש..

2 באוגוסט 2016

אם יצא לכם להכיר אותי, אני מאמינה שהצלחתם כבר להבין שאחת האהבות הגדולות שלי – היא המטבח. הכרנו, כשהייתי בת 11. כן..אני יודעת, הייתי ממש צעירה. בשנים הראשונות לא סיפרנו להורים והמפגשים בינינו היו בחטף, כשאף אחד לא היה בבית ויכולנו לממש את אהבתנו..

כבר כמה שנים שממש מאוהבת בו. במטבח. בבית שלי, יש מדפים עמוסים בספרי בישול ומתכונים, אבל מה שאני הכי נהנית לעשות, זה לרקוח מתכונים בעצמי, לבשל ולאפות תוך כדי ניסוי ותהייה. לפעמים..גם תוך כדי טעייה. המטבח הוא מקום המפלט שלי ואין תבשיל שיהיה דומה לקודמו. בכל פעם שאני משחקת באוכל, אני מרגישה איך המחשבות המעיקות מניחות לי. זו תרפיה של ממש עבורי, ללוש בצק ולראות את התוצר הסופי..מאפה שתפח לאטו ומלא את הבית (והבניין כולו) בניחוחות מעוררי תאבון. אבל לא לכולם יש את הפריבילגיה הזו, או את האנרגיות לעמוד מול סירים מהבילים, או תנור לוהט. בעיקר בימות הקיץ.

כל תרבות האינסטנט הזו..אוכל מוכן, מעובד, עמוס בחומרים משמרים ובלי שכמעט נרגיש, אנחנו מלעיטים את הדבר היקר לנו ביותר בתחלואה במסווה של פתרונות קלים ונגישים. כהורים שעובדים שעות רבות מחוץ לבית ומתמרנים בין הטיפול בילדים, לפרנסה ועדיין רוצים לספק לילדים שלנו ארוחות חמות. לא לכולם יש את האפשרות הטכנית לבשל מדי יום. היצרנים הגדולים יודעים את זה ומפתים אותנו במארזים להכנה מהירה. "רק לחמם ולהגיש". לא תמיד אנחנו משכילים להתעמק במה שאנחנו נותנים לילדים שלנו, גם אם מתוך רצון לדאוג ולטפל בהם, הכי טוב שנוכל, במגבלות המציאות.

נראה ממש אוטופי ומזמין, אה?

אולי זה רק נדמה לי (ואני לא חושבת שבאמת רק אני סבורה כך), אבל יותר ויותר ילדים, הולכים ומפתחים אלרגיות קיומיות של ממש, לרכיבי מזון (כמו גלוטן ולקטוז) ועד לדלקות של העור ודרכי הנשימה. אחד הפחדים היותר רציניים שלי (על גבול החרדה ממש), היה לגלות שילדיי צריכים להתמודד עם אלרגיה כלשהי, בנוסף למגבלות הפיזיות איתן נולדו. עולם השפע של ימינו, אמנם מביא איתו פיתוחים וגילויים חדשים מדי יום כמעט, אבל טומן בחובו אויב מאד חמקמק וזדוני.

ואמנם..עם הצורך, מגיעים גם פתרונות, כמו תחליפי מזון נטולי אלרגניים, טיפולים ותרופות. כבר כמעט שנה, שאני אופה בעצמי את הלחם שאנחנו אוכלים בבית. מקפידה על הקמחים שאני עושה בהם שימוש, משלבת קמחים מדגן מלא, משתדלת לחשוף את ילדי למזונות מאוזנים, פירות וירקות ולהמעיט במזון מוכן (גם לי יש רגעים של עייפות החומר..) אבל בסופו של דבר, האם אנחנו לא מטפלים בסימפטום, במקום לשנות ולשפר את הגורם??

מאז סיפח לעצמו בכורי, אתגר בריאותי נוסף, אני מודה ומתוודה שההלקאה העצמית לא פסחה עליי. מה אם משהו בדרך בו אני מתנהלת, היה זה שגרם לו לחלות. אולי ישנה דרך שבה דברים היו שונים מעט? מזונות מסוימים שכדאי היה לוותר עליהם, או כאלה שעדיף היה שיכנסו אל התפריט הביתי. לא קל להיות הורה. ברוב המקרים, אנחנו סתם מתעקשים לספח לעצמנו מחשבות טורדניות לדברים שלא היו ולא נבראו ולפעמים, אלה הריקושטים של העולם, שממהר לצעוד קדימה, אבל בלי שנשים לב, מחזיר אותנו לאחור.

אז החלטתי לעשות עם הילדים פשרה. הם נאותים לאכול תבשילי קדרה, פשטידות מזינות מירקות טריים, דגנים מלאים וקטניות ואני מפנקת אותם מדי פעם בפיצות, בורקסים והמבורגרים, אבל תמיד HOME MADE. ואם דיברנו על פינוקים בריאים, תראו מה הכנתי, במיוחד בשבילכם. אני מבטיחה לכם, שכל בני הבית ישמחו כשתכינו אותה!

אתם לא מבינים כמה טוב מסתתר בפנים

פשטידת ירקות וגבינות מפנקת

2 קישואים גדולים, מגוררים גס וסחוטים מנוזלים

3 גזרים בינוניים, מגוררים דק

4 גבעולי בצל ירוק, קצוצים דק

5 ביצים

1/2 גביע גבינת שמנת חלפניו נפוליאון

100 גרם גבינה בולגרית מפוררת

150 גרם גבינה צהובה מגוררת

150 + 50 גרם גבינת מוצרלה מגורת

1 כוס שיבולת שועל גרוסה

1/2 כוס קמח תופח

מלח ופלפל גרוס לפי טעם

2 כפות שומשום

מחממים את התנור לחום של 190 מעלות צלזיוס. מכניסים לקערה את כל החומרים (למעט 50 הגרם של גבינת המוצרלה והשומשום, אותם נשמור להמשך) ומערבבים היטב, עד לקבלת בלילה אחידה. מעבירים את הבלילה לתבנית מלבנית ששומנה קלות ומשטחים בעדינות. מפזרים מעל את השומשום ואופים במשך כ 25 דקות. מפזרים מעל הפשטידה את יתרת הגבינה ומשלימים אפייה, משך עשר דקות נוספות.

נראה אתכם ממתינים בסבלנות עד שהיא תתקרר..

ניווט ברשומות

← פוקימונים, ניוקי גבינה ועייפות כרונית

אל תפספסו גם אתם את ההזדמנות להגן על הילדים שלכם →