אזני המן – הוא רצה להשמיד אותנו ולנו זה טעים

24 בפברואר 2016

פורים. תראו לי ילד אחד שלא אוהב את החג הזה. (ילד. לא נער מתבגר. כבר שנתיים שאני מנסה לשדל אותו להתחפש וזה פשוט לא עובד) זה אולי החג היחידי ביהדות, שעל אף היותו מבוסס על נסיון השמדה המוני, מסתיים בחגיגות ואוכל טעים. טעים באמת. לא מצות וביצה קשה, אחרי 40 שנה של שיטוטים במדבר (איפה היה הוויז, כשבאמת היה צריך אותו..)

יש לחג הזה את כל הפרמטרים להיות אולטימטיבי. למשך יום אחד (או שבוע, כמיטב המסורת של בני ישראל, הנודעים בהפיכת חג ומועד למשהו ארוך טווח ורב התעסקויות) מותר לנו להיות מה שנרצה (מבלי שיעצרו או יאשפזו אותנו) לאכול מתוק (בלי להינזף כמעט) ולשתות, אבל עד שלא נדע(כי כבר אז, כשישבו לכתוב את המגילה, היה ברור להם, שככה, הכי כיף לשכוח ולשמוח).

עוד לפני שהן נכנסות לתנור, בלתי אפשרי שלא לרצות לזלול אותן. מיני אזני המן. הקלוריות לא מיני…

לאינפנטילית, שמשתטה גם כך, יש לחג הזה טוויס נוסף. יש לי ההזדמנות האולטימטיבית לאפות ולמלא מיני קופסאות ומארזים ולפזר אותם לכל עבר. ז'תומרת…גם זה משהו שאני עושה ברוב ימות השנה, אבל בפורים, הלגיטימציה הופכת את זה לכיף הרבה יותר!

אז כן. יהיה מכם מי שימהר לאמר, שפורים לא מגיע, אלא בעוד חודש, אבל בדיוק כמו הקלישאה הרומית, הדברים הטובים לעולם לא נעשים ביום אחד. וכדי לוודא שהביקורת במרפאת השיניים שיש לילדים בתחילת אפריל, תהיה לגיטימית, זה בלתי נמנע שאתחיל בחגיגות כבר עכשיו והקמח יתחיל להתפזר בחלל הבית. זה עוד יותר בלתי נמנע, שזה יסתיים בכיור מפוצץ כלים..

המילוי, הוא לא רק תירוץ. קחו את זה לאן שתרצו ותשתמשו בכל מלית, שעושה לכם טעים.

אתמול, תייגה אותי אחת מחברות האמת שלי, ענתי, בפוסט שלה. החצופה אפתה אזני המן. למה חצופה? כי אני בטוחה שהיה לה ברור, שברגע שהיא מתייגת אותי במשהו עוגייתי, אני מתכנסת במטבח ומתחילה לאפות. כמובן שביקשתי ממנה מתכון לבצק. וכמובן שברגע שהוא הגיע אליי, החרבתי אותו כליל והפכתי אותו למשהו משלי. זה כבר הפך לבלתי נמנע, העניין הזה. אבל אני מוכרחה להודות, שיש משהו ממש מספק, בליצור משהו שהוא כל כולו שלי. ו…אני הרבה פחות חשופה לתביעות על זכויות יוצרים וכאלה..

מיני אזני המן

הלגיטימציה לאכול יותר מאחת ולא להרגיש שממש חטאנו..

800 גרם קמח תופח (או, 800 גרם קמח רגיל + 2 שקיות אבקת אפייה)

3/4 כוס סוכר חום

100 גרם חמאה רכה מאד

1/2 כוס שמן צמחי

1 כוס מים פושרים

כפית משחת ווניל

גרידה מחצי לימון

קמצוץ מלח

מכניסים לקערה את החומרים היבשים ומערבבים מעט. מוסיפים את שאר המרכיבים, על פי סדר הופעתם ומתחילים ללוש, עד לקבלת בצק אחיד ורך. במידה והבצק דביק, מוסיפים מעט קמח, לשים ומוודאים שהבצק נוח לעבודה.

מחלקים את הבצק לארבעה חלקים. מרדדים כל חלק לעלה בעובי של כחצי ס"מ. קורצים עיגולים (אני השתמשתי במיקד בקוטר 3 ס"מ. אתם יכולים להכין אותן בכל גודל שתבחרו..) ומפנים את שאריות הבצק.

המלית: אני בטוחה שלכל אחד מכם יש את ההעדפה שלו ושל בני משפחתו. תשתוללו. אבל ממש. אין כאן עדיף יותר או פחות. תזכרו שהמטרה היא, שיהיה לכם כל כך טעים בפה, שתזכרו את זה לפחות עד שיגיע תורן של המצות. אצלנו בבית, יש חיבה יתרה לשוקולד. אני מעדיפה אותן הרבה יותר, כשהן ממולאות במחית תמרים, או חלבה ופיסטוקים, אבל..גם במקרה הזה, הרוב קובע.

מניחים במרכז כל עיגול ממש מעט מן המלית וסוגרים לצורת "אזן" (זה הזמן להעלות סוגייה קריטית: באמת שהיו להמן אזניים כאלה?!?!?). מניחים את אזני ההמן בתבנית אפייה, על גביי נייר אפייה ואופים בתנור שחומם מראש ל 180 מעלות צלזיוס, למשך כעשרים דקות, עד להזהבה קלה.

האחסון: אזני ההמן אוהבות להישמר בקופסת פח. הן אוהבות אפילו עוד יותר, כשמפדרים אותן באבקת סוכר. אבל כיאה לפרינססות, הן מעדיפות כשאבקת הסוכר מגיעה ממש בסמוך להגשה. תפרגנו להן. הן מקריבות את עצמן על מזבח החגיגות.

עוד לפני שהן נכנסות לתנור, בלתי אפשרי שלא לרצות לזלול אותן. מיני אזני המן. הקלוריות לא מיני…

ושכל השנה שלנו, תהיה מלאה במתוק, שמח וחגיגי.

ניווט ברשומות

← לך תתבגר – המדריך להורה המתוסכל

מעשייה על עוגיה עם חור →