אמא תלת מימד

בימים האחרונים, התוודעתי לדיון שגרם לכמה גלגלים אצלי בראש לחזור ולזוז, אחרי חודש די מאתגר (זה ככה כל שנה, קיביני…!) שכלל מחלה שהתארכה ותובנות קדם יום הולדת שהצליחו להוציא אותי לגמרי מהקובייה שלי. אותו הדיון ברשת, נסוב על הקונספט "יום המשפחה", אל מול התביעה (שהגיעה מצידו של גבר שאני מאד מעריכה) להשיב את "יום האם" וליצור במקביל לו, "יום האב".

תוך כדי שאני קוראת את התגובות והדעות (הרוב, די צידדו בכותב הפוסט, אבל היה מי שהביע תמיהה על הרצון הזה שלו, לשנות יום שלכאורה חולק כבוד לכלל המשפחה, "רק" כדי לייחד תאריך שיהיה כולו של האמא. ממרום שנותיי (כבר 37?!) וניסיוני (בערך כמו של בת 73..) כבר מזמן הבנתי שלהתייחס לתהליכים בחיים כערך שמצריך תיוג מושגי, לא אחת שוגה לארוע עצמו.

במדינת ישראל של 2016 (וממש לא רק) כבר מזמן שהערך המשפחתי, אינו מונה ניואנסים קונסרבטיבים, שהיו שמורים בשיאם (אולי), לשנות ה 70 המאוחרות. המשפחה המודרנית (מעניין אותי איך היא תיראה, למי שיקרא את הפוסט הזה, בעוד..20 שנים, למשל) מכילה היום מגוון מדהים של נפשות פועלות. אני אנחש ואומר, שהמבנה הזה של אבא, אמא, ילדים ואנוש על ארבע (או כזה ששוחה באקווריום/מתעופף בכלוב ושאר אופציות, כיד הדמיון הטובה עליכם) נמצא היום במיעוט וכי הילדים שלנו, חווים את הערך המשפחתי כמושג של רגשות ולא כחובה של נוכחות.

בבית שלי, יש אמא (ע"ע זו שחופרת לכם מדי פעם), בן בכור (מתבגר מטריף את הדעת, שאין מצב שהייתי משנה בו משהו), ילד שוקולד (החלופה המתוקה לסנדוויץ', סופרמן הפרטי שלי, על גלגלים) וקטנטנה נסיכותית, שהיא הקסם שמגבש את כולנו, עם כל חיוך של מתיקות, או הברקה מילולית מופלאה. וישנה גם גברת זנב. האנוש על ארבע שמתנהגת כמו פעוטה, על אף שהיא מתקרבת לעשור חיים שהביא לנו רק חיוכים וחוויות.

איך מתנהל בית כזה? מה עושים כשאין דמות יציבה ואמיתית של אב, שיכוון וידריך ויאהב וידאג?!

אלה מקצת השאלות שניקרו וקדחו במוחי, לא מעט שנים. עד שיום אחד קלטתי, שהבית שלי מתנהל באופן האולטימטיבי, גם כשהוא מכיל "רק" אם. דמות אחת. בעלת מגדר נשי. שאמנם ממש מתחבטת בדילמה אודות הגילוח הראשון של בנה בכורה (הוא מסרב לחלוטין ואני לא יודעת אם להתגנב אליו עם סכין בשנתו – אוי, זה נשמע רע! – או פשוט להניח לו, עד שיגלה מול המראה דמות איש מערות ולא יאהב את הרעיון), אבל הבינה ממש לא מזמן, שבעשור האחרון לחייה, היא עשתה פאקינג חיל!!

IMG_0063לפני שבוע, קיבלנו מתנה שכולה לב, מחברה יקרה יקרה, שאמנם מלווה אותי פחות משנתיים, אבל מרגישה כמו אחות לכל דבר. חן קראוס. אישה שהיא הרבה יותר מחברה. דמות שהיא מודל ללא מעט אנשים. חזקה ומלאת חוזקות עבור אחרים. חן שלחה לנו ספר מלא קסם, "חיות בתלת מימד" שמו, שצולם כל כולו בגן החיות התנ"כי. עוד בטרם פתחתי את הספר, נזכרתי איך גן החיות התנ"כי, היה המקום הראשון אליו טיילנו, כמשפחה, מאז עבר סופרמן שלי על גלגלים, להתנהל עם כיסא כוחות העל שלו.

IMG_0109כמה חששתי מהטיול הזה. לילות שלמים של נדודי שינה ומחשבות. החשש מחוסר בנגישות ומה אני עושה עם ילד צעיר ומאוכזב, באמצע מקום שאמור להוות זמן של כיף וחוויות שגורמות לרצות לחזור לעוד ועם ילדה קטנטנה ומתבגר שגם כך מטיל ווטו על כל דבר. הטיול אל גן החיות התגלה כהצלחה כבירה וכראייה, אלבום תמונות מלא חוויות שמלווה אותנו מאז.

מאז הגיע אלינו הספר המדהים, הדרדסית חוזרת ומושכת אותו ממדף הספרים, בכל הזדמנות אפשרית (כשאמאשלה מבשלת את ארוחת הצהרים, זו ל-א הזדמנות אפשרית..) וזמן האיכות הכי נעים, הוא בעת הישיבה על הספה, ההתכרבלות מתחת לשמיכה, הצפייה המשותפת בתמונות המרהיבות, בעזרת משקפי התלת מימד (שהקופיפה בכלל לא מסכימה לפרגן לי!) שמוסיפים עניין נוסף לכל החגיגה והמידע הרב שהצלחנו להעשיר את עצמנו בעזרתו (ולהזכירכם, שגיל 3 הוא בדיוק הזמן להמוני שאלות. אז ככל שזה נוגע לבעלי החיים, אני מסודרת!) הם חלק בלתי נפרד מזמן שכל כולו איכות. 20160131_185601

הבוקר (סוף סוף) התעוררתי עם מצב רוח ממש טוב. כזה שלא הסתובב לידי כבר הרבה זמן (אולי סוף סוף הפנמתי את הגיל החדש…) בשעה שמונה וחצי, רחשו הכלים והבית התמלא בריחות שעושים נעים לאף ומצליחים לגרור ממיטתם שלישיית פוחזים, שרק לאחת מהם זכות לגיטימית להסתובב בבית בשעות האלה, אבל השניים הנוספים הצליחו להשיג אישורי "אמא, אני לא מרגיש טוב". פחות מחצי שעה אחר כך, השולחן היה ערוך וממרח השוקולד זרם לו אל הצלחות.

PhotoGrid_1455178482127פאנקייקס מחבואים (הדרך שלי לפנק אותם בפירות, כשהם לא מודעים לזה..)

2 בננות מרוסקות
200 גרם רסק תפוחים
4 כפות סוכר חום
2 ביצים
2 כוסות קמח תופח
250 מ"ל יוגורט פרי (הפעם בחרתי בכזה שמכיל רסק מאפרסק ופסיפלורה)
כפית משחת ווניל טבעית
קמצוץ מלח

לקערה רחבה, מכניסים את כל החומרים, לפי הסדר המופיע ברשימה. מערבבים את הכל היטב, עד ליצירת בלילה אחידה. הבלילה תהיה משהו שאפשר להגדיר בשפה חופשית "נוזל משחתי" (טוב, זה לא נשמע ממש מוצלח, אבל זה הכי קרוב). מניחים לבלילה לשהות בצד, למשך כרבע שעה.

מחממים מחבת, בעלת תחתית כבדה ומשמנים אותה ממש מעט (רק לפני הסיבוב הראשון). יוצקים מן הבלילה כף גדושה (אני משתמשת בכף גלידה קפיצית. הדבר הזה הוא שיחוק על) ויוצרים עיגול (זה ממש לא חייב להיות עיגול מושלם. בבטן, הכל משלים את עצמו). ברגע שמתחילות להיווצר בועיות קטנות, על פני הפאנקייק, הופכים אותו על צידו ומשלימים את העשייה.

מהנקודה הזו, זה כל אחד והתוספת האהובה עליו ולוודא שהשארתי לעצמי לפחות שלוש יחידות בצד, כי אחרת יש מצב שאני לא אספיק לאכול…

מודעות פרסומת