בין אם נרצה או לא, זה קורה לכולם

אני לא יודעת מה אני יותר. אמא למתבגרים, או ילדה שצריכה להתבגר סוף סוף בעצמי. לפעמים..אני מרגישה הרבה יותר נוח במשבצת האינפנטילית. יש בזה משהו משחרר. במיוחד למי שקצת אחרי יומולדת 20 קיבלה במתנה תינוק. (אחת המתנות השוות, אגב).

אני חושבת שעשיתי עבודה לא רעה בשש עשרה השנים האחרונות. יש לי שלושה ילדים. לאחד מהם כבר התחלף הקול והשני..בדרך לשם. אני יודעת בוודאות שברור לילדים שאני תמיד כאן עבורם. (כן…כשהם מגיעים לבקש כסף, אין לי ספק שזה תרגול נוכחות..) יש בינינו שיחות כמעט על כל נושא שהוא (אם הילד רק היה יודע, כמה שעות "גוגל" יש לי ברזומה, רק כדי להבין לפעמים על מה למען אלוהי הוורקראפט הוא מדבר איתי) ועדיין, יש נושא שהוא סוג של טאבו.

20151117_195056-1

שלא תבינו לא נכון. הטאבו לא מגיע מצידי. נכון..סביר להניח שאני אחליף למצב קשת צבעים מלאה, לפני שאצליח להתאפס על עצמי, ברגע שנושא המיניות יצוף לי לראשונה מול הפרצוף, אבל די נהיר לי, שכשילד מגיע לגיל מסוים (ריבון עולם. אני עדיין מתייחסת אליו כילד), הסקרנות (וההורמונים) יהפכו להיות די דומיננטיים. יש כנראה דברים, שלא משנה כמה דורות יחלפו, ילדים (סליחה. נערים) יעדיפו שלא לדסקס עם ההורים שלהם. לא משנה כמה ליברלים הם.

השבוע, הוזמנתי למשרדי ערוץ הילדים, כדי להתוודע לסדרה חדשה שצפויה לעלות ממש היום על המסך. הסדרה "המתבגרים", אולי הדבר הטוב ביותר שיקרה לילדים שלנו, על מסך הטלוויזיה, מיועדת לנערות ונערים בגילאי 10-14 ומצליחה לשתף ולהבהיר, בגובה העיניים, את הנושאים הכי "בוערים", שיש לילדים שלנו בראש. מי מאיתנו לא זוכר כמה מבלבל היה להתוודע לראשונה לשינויים הגופניים שעברנו? הזהות המינית שלנו, מלווה אותנו לאורך כל חיינו וגם בעשור השלישי והרביעי, יש לנו לא מעט לבטים. לא כל שכן, בגיל צעיר ובמציאות שבה דימויי גוף וסטראוטיפים מיניים, מושפעים לא מעט מהמדיה והרשת.

מה שמצא חן בעיניי במיוחד, היא העובדה שהתכנים מועברים על ידי בני נוער. חדים ונבונים ממש. ומי יכול לגרום להזדהות בקרב בני הנוער, אם לא מי שהם ממש כמותם: מתבגרים, לעיתים קרובות (מדי) סקרניים ומחפשים מענה ולא תמיד מתלהבים לדבר איתנו, ההורים שלהם. ישבתי לצפות בכמה "הצצות" מהתוכנית ומצאתי את עצמי מחייכת בהזדהות, מתפעלת מהשפה הגבוהה ומהאינטראקציה בין הנערות והנערים. זה אפילו הצליח להחזיר אותי עצמי, לתקופה הזו (איזה מזל שאני כבר לא שם..)

20151119_123807אני מתכוונת לשבת הערב מול המסך, לסחוב את המתבגרים שלי איתי (חחחח התגובה הראשונית שלהם, תהיה פרייסלס!) ולקבל יחד איתם תשובות, לשאלות שממלאות להם לפחות 60% מהראש (אני בוחרת במודע להתעלם משאר ה 40%. אני נאיבית כזו..). ויש לי דרך מעולה לשכנע אותם להצטרף אליי – נשנושים! הפעם…אני חושבת שהם יתרצו ממש מהר  🙂

חטיפי זיתים

2.5 כוסות קמח
200 גרם חמאה רכה
גביע שמנת חמוצה
1/4 כוס שומשום
1/2 כפית מלח
קופסת זיתים מגולענים

מחממים את התנור, לחום של 180 מעלות צלזיוס. בקערה, מעבדים את כל החומרים (למעט הזיתים), לבצק רך. עוטפים בניילון נצמד ומעבירים אל המקרר, למשך כשעתיים. קורצים מהבצק פיסות בקוטר 30 ס"מ, יוצרים כדורים ומשטחים. במרכז כל עיגול בצק, מניחים זית וסוגרים את הבצק מסביב לזית. מעגלים לכדור ומניחים בתבנית, ע"ג נייר אפיה. אופים במשך כ 25 דקות, עד להזהבה קלה.

חטיפי זיתים חרוזית

מודעות פרסומת