כבשן של ייסורי מצפון

IMG-20150821-WA0000

ותודה לחבר עם הניילון הנצמד..

חיפפתי. הנחתי לעצמי לזייף וחיפפתי. איזה משפט של פולניות יצא לי. (סליחתי העמוקה, מכל פולניות העולם).

יום של בירוקרטיה מטרחנת. כזו שגורמת לבן אדם לתהות אם יש סיסטמה אנכרוניסטית מאחורי הדברים, או שממציא העניין היה פשוט ייצור נוראי, שהלוואי ושבמותו, היו צריכים למלא עשרות טפסים. (בעצם…מה אשמים אחרים??)

מיגרנה. מהסוג הממש ממש מציק. זה שנתפס בכם ולא יניח ויהי מה. ולא משנה כמה מים תשתו, אילו משככי כאבים תבלעו ועם מי תעשו דילים על העולם הבא. כאב חודר ופועם, שגם חדר חשוך וממוזג, לא יצליח להקל עליו. כזה שגורם לכם לצמצם את העיניים, לחרוק שיניים ולגלות שאתם דוברים עשר שפות שונות. אבל בקללות.

הייאוש נעשה יותר נוח…

וקיץ. לזה, אפילו לא צריך סיבות. (כן, אני לא טיפוס של קיץ! מכירים את האנשים שמסתובבים עם דיכאון חורף. אז אני, אבל בקיץ. ועצבים. המון עצבים. והשיוך העדתי חם המזג שלי, לא ממש מועיל במקרה הזה..)

אז פתחתי את המקפיא (שיוואוווו, כמה שזה היה טוב!!!) והוצאתי מהקפואים המוכנים. חרפת כל אם במשרה מלאה. ביזיון ההורה המסור. אל מלא רחמים. (שוב יצא לי פולנייה?!) והם אכלו. אבל מה זה אכלו!! לא השאירו ולו ביס קטן על הצלחת. זה כבר ממש גמר אותי. 40 דקות על חום של 180 מעלות. זה מה שמצליח להחליף אותי?!?!

בלתי נמנע היה, שייסורי המצפון יטריפו אותי. המחשבה על זה שהילדים שלי מעדיפים אוכל מוכן, על פני תבשילים שאני מכינה, כשאני רוצה לפנק אותם ולהשקיע בהם. הפרדוקס ההורי הזה, רק הטריף אותי עוד יותר. שעתיים אחרי וכבר היה לי ברור שלמחרת אני אאפה משהו טעים ולו כדי לאזן במעט, את ייסורי המצפון המזוויעים שעטו עליי.

אז למחרת הגיע והדבר הראשון שעשיתי, רגע אחרי שסיימתי את התארגנות הבוקר, היה להוציא מן המקרר את החמאה. חמאה רכה, זה העיקרון האולטימטיבי למניעת עצלות. מרגע שהחמאה נמצאת מחוץ למקרר, אין כמעט סיכוי שמשהו ימנע בעדי מלאפות. אז שינסתי מותניים והחלטתי, שהפעם הולכים על מלוח. ומכיוון שאני חובבת גבינות ידועה, לא היה בי ספק, שהגבינות יהיו אורחות של כבוד.

PhotoGrid_1440085464455

עוגיות פריכות וגבינתיות

200 גרם חמאה
3 כוסות קמח תופח
2 ביצים
150 גרם גבינה בולגרית, מגוררת
100 גרם גבינה צהובה, מגוררת
3 כפות שומשום (25 גרם)
קורט מלח
קמצוץ פלפל שחור

לקערת המערבל, הכנסתי את החמאה, הקמח, הביצים, שתי סוגי הגבינות, השומשום, המלח והפלפל והתחלתי את עבודת העיבוד. בבצקים מסוג זה, אחת הנקודות החשובות, היא מינימום עיבוד. ברגע שהחומרים מתגבשים ונפרדים מדפנות הקערה, זה הזמן לעצור את פעולת המכשיר. מעבירים את הבצק אל שקית פסגור (או על ניילון נצמד) מאחדים, סוגרים ומעבירים אל המקפיא, לכשעה. לאחר מכן, מעבירים את הבצק אל משטח העבודה ומרדדים אותו לעלה בעובי של כחצי ס"מ. קורצים ממנו צורות מעניינות ומעבירים אל תבנית אפיה, על גביי נייר אפייה, לתנור שחומם מראש, לחום של 200 מעלות ואופים כשמונה עד עשר דקות, עד שפני העוגייה מזהיבים קלות. מצננים ומעבירים לקופסה אטומה, ובתנאי שהילדים לא מריחים את הניחוחות שמתפזרים בכל רחבי הבית ומגיעים לטפל בהעלמת הראיות..

20150820_185140

מודעות פרסומת