כמה שבועות יש בשנה – ולמה דווקא ביום הולדת

בפעם הראשונה שנכנסתי אל המטבח, באופן מודע, אני חושבת שהייתי בת תשע. רוצה ללמוד כל מה שיש לדעת, לגלות כל מה שצריך לעשות. הסקרנות הייתה שם כבר קודם. הרבה קודם. אבל גם אמא שלי הייתה שם. תובנת ילדות סקרנית בענייני בישול ואפייה: לא נכנסים למטבח של אמא מרוקאית, בלי להיות מודעים להשלכות של העניין.

ID-10089700

אימהות מרוקאיות. לגמרי לא מה שחשבתם..

סטאז' מרוקו

השנתיים הראשונות לצידה של אמי במסע אל גילויים קולינריים, היו רובן ככולן כסו-שף. לקלוף, לחתוך, להדיח את הכלים ולזרוק את האשפה. למי שתהה, כך לא באמת לומדים לבשל. הבעתי מחאה, כמו ילדה טובה שבטוחה שבשנייה שמניחים לה לעשות רעש בסירים, היא מבשלת כמה כוכבי מישלן. וכמו ילדה טובה, גם ישבתי בשקט, כשזכיתי בתמורה לקלוף עוד בצל (אפילו לקצוץ אותו לא הניחו לי) ולהניח לדמעות ההסוואה, להסתיר את אכזבתי.

במבט לאחור, כאם בעצמי, אני יודעת לזהות את הניצוץ הזה שנדלק בעיניו של הילד, כשהוא בטוח שיוכל לעשות הכל. כשהייתי בת 11, ניצת בי ניצוץ ראשון שכזה. אמי חגגה יום הולדת (למען בטחוני האישי, אני לא אספר בת כמה היא הייתה) ואני החלטתי, שאכין לכבוד המאורע עוגה. מאחר והיה לי ברור, שלהתקרב אל תנור האפייה, יקרב אותי צעד נוסף לריתוק הגנתי (בעיקר מפני הכפכף שיגיע מכיוונה של זו, המרוקאית), התגנבתי אל ערימת הפתקים שהיוותה את גרסת האלפא למחברת מתכונים ומצאתי מרשם להכנת כדורי שוקולד.

ID-100179599

הפתעה. זה טוב…או לא טוב?

 

על הבנת הנקרא ועקשנות של ילדה

אני לא זוכרת הרבה מהחלק הזה, אבל "אין מצב שאני מכינה כדורי שוקולד, כעוגת יום הולדת!", היה בערך מה שעבר לי בראש, תוך כדי שניסיתי לחשוב איך אני מעלימה את נוכחותה של אמי מהבית, לפרק זמן שיספיק לי להכנת ההפתעה (מבלי שיצטרכו להפעיל את הביטוח על הנכס, אחרי שאסיים. לשמחתי, אמא שלי העלימה את עצמה, עם אחיי ואני נותרתי לבד. רק אני, הפתק ורשימת המצרכים.

אני מחליטה להיות חדשנית ולהפוך את כדורי השוקולד, לעוגת כדורי שוקולד

לרסק את הביסקוויטים, היה חלק ממש קל (בכל זאת, נצר לשושלת מרוקאית עתירת עצבים). גם להעביר הכל אל הקערה ולהוסיף את החלב, הסוכר והקקאו, היה ממש מוצלח. בפעם השנייה, ז'תומרת. הפעם הראשונה עברה מהשולחן, אל הרצפה ואל הפח (מהשולחן, זה עבר אל הרצפה, תוך ניצול אופטימלי של קריז מקסימלי). אבל אז…שלב המרגרינה (*מרגרינה הייתה הדבר הזה שהשתמשו בו, לפני הכניסה לתודעה של שומן הטראנס ושאר מזיקין ורעות חולות. ומי מכם זוכר את ה"בלו-בנד", המקבילה העממית?)

אני מוציאה מהמקרר חפיסת מרגרינה ומנסה להבין כמה ממנה, אמור להיכנס לתוך העיסה. במתכון כתוב: 200 גרם. מצוין. עכשיו נותר לי רק לגלות מה משקל החפיסה. אני הופכת אותה ומגלה שבחברה המייצרת, ממש יצאו מגדרם כדי להסביר למי שטרם התוודע לנושא. לא רק שזה כתוב בסימנים ממש ברורים, הם גם טרחו לחזור על המידע ארבע פעמים שונות! אז בעצם, אם חפיסה של מרגרינה "שוקלת" 50 גרם, אני זקוקה לארבע חפיסות שונות. קלי קלות!

אני מניחה שבשלב הזה, וודאי הבנתם את הטעות הקולוסלית שעוללתי…

ההמשך היה ממש קל. המסתי את המרגרינה (או הסתיידות עורקים שממתינה להתרחש, אם תעדיפו) והוספתי את הכל אל התערובת בקערה. מרגיש מאד מוזר שמהעיסה הזו, היו אמורים להיווצר במקור כדורים, אבל אני מתלהבת מהעובדה שתצא לי עוגה. עוגת הפתעה. (ואיזו הפתעה).

אמא חוזרת הביתה והחגיגות יכולות להתחיל

ניפחתי בלונים, קטפתי פרחים והנחתי אותם באגרטל החגיגי (זה שאחי הצעיר ניפץ כמה שבועות לאחר מכן, כשרצה לעשות ביקורת איכות לקריסטל הבלגי של אמא. הביקורת אגב, לא עברה בהצלחה). ניצבתי בכניסה אל הבית, כולי מלאת גאווה וסיפוק עצמי, מריצה במוחי הקודח את שלל המחמאות והפרגונים שאני עתידה לזכות בהן. אמא נכנסת הביתה ומבחינה בחיוך הדבילי שמרוח לי לכל רוחב הפרצוף. היא מבחינה בכל החגיגיות של הבית (אפילו הדחתי את הכלים שבהם השתמשתי, מה שבדרך כלל נעשה תוך כדי קיטורים רציניים) אבל כמו כמעט כל אם מוצלחת, מחפשת "מה כבר עשיתי.."

אני לא אספר לכם מה קרה בהמשך. אבל רק אסכם ואומר שמאז, אני יודעת ממש ממש טוב, כמה גרם יש בחפיסת מרגרינה. ושאחרי שסיימתי לירוק את הביס הראשון של עוגת השומן שהכנתי, אמא עזרה לי להכין ממנה שלוש עוגות נוספות ואני…עדיין הייתי מלאת גאווה בעצמי. עכשיו יאכלו ממה שאני הכנתי, לפחות עוד חודש.

עברו להן כמה שנים טובות מאז (אני אמנע כרגע מלייבב לכם בטרוניה על התבגרות, או בסרקזם על החלק של ה"טובות") והיום כאם, אני כל כך נהנית כשאחד מילדיי מביע רצון להצטרף אלי אל המטבח ולסייע לי, תוך כדי שהוא לומד (סו-שף צמוד לענייני קילוף וחיתוך זה דבר אדיר!). מאז שהילדים היו ממש צעירים, אהבנו לשחק בבצק. הכיף האולטימטיבי, הוא להכין יחד "חטיפי זיתים". לקראת שבועות, זה הנשנוש שהכי משעשע אותנו, בעת ההכנה וזה שמחזיק מעמד הכי פחות זמן, מהרגע שהוא יוצא מהתנור…

1462882_10152004321339774_1548017087_n

מהדברים שלא תאכלו להפסיק לאכול…

חטיפי זיתים

3 כוסות קמח
200 גרם חמאה
גביע שמנת חמוצה
כפית מלח
50 גרם שומשום
כוס וחצי זיתים מגולענים
מכניסים לקערה את כל החומרים, לשים עד לקבלת בצק אחיד, רך ונעים למגע. עוטפים בניילון נצמד ומכניסים למקרר ללילה, או למקפיא, למשך כחצי שעה. קורצים מן הבצק פיסות, בקוטר של שני סנטימטרים, יוצרים כדור ומשטחים. מניחים במרכז כל עיגול זית, מכסים ומהדקים ליצירת כדור. מניחים על גבי נייר אפיה, שעל תבנית אפיה ומכניסים לתנור שחומם מראש לחום של 180 מעלות צלזיוס, למשך בעשרים דקות, עד להזהבה ממש קלה.
שיהיה לכם חג שכולו טעים ומתוק ושתדעו רק את הביכורים שבחיים.
ID-1007558

תחושה של חדש באוויר!

מודעות פרסומת