חוזרת למשחק
איך מאחים לב שבור? מה מספרים לו, כדי שיסכים לקפוץ שוב למים סוערים? שיאות להסתכן שוב ולו לטובת הסיכוי, שהפעם זה יהיה אחרת. שבפעם הבאה, כבר לא יעמוד מול כיתת היורים של הולכת השולל וההונאה.
לא שוב להקריבו על מזבח האמון. להיכוות על ידי חטא השקר. איך משכנעים נפש מותשת? שבעת כאב ותסכולים. מה אומרים לה, כדי שתבין שהפעם את חזקה יותר. מפוכחת הרבה יותר. שלא תחזרי שוב על טעויות העבר. שתדעי להתמודד, במקומות מהם ברחת פעם. את משדרת אל העולם חוזק של חומת סין המבוצרת, מפגינה תעוזה אדירה ומגחכת כלפיי הגדול שבאתגרים, נלחמת בבירוקרטיה וערימות טופסלוגיה, הופכת שולחנות ומצליחה במקומות בהם רבים אחרים, הרימו ידיים, אך בתוך תוכך, דווקא במקום הכי קטן ואישי, את כמו עלה נידף ברוח. עדיין אוספת את השברים, מנסה לאחות את מה שכבר התרסק פעם בעבר. נשבעת שיותר לא עוד.
מנסה לנשום עמוק
עוצמת את עיניי, מרחיקה בכוח את כל החששות. סופרת עד עשר. ואז עד מאה. לחייך בכוח, כי רק המחשבה על הניסיון האחרון, מניאה אותי. מבריחה אותי לפינה החמה של הוותרנות. לשלווה העוטפת של הלבד. כמה קל להסתתר שם. כל כך מנחם..אין טעויות בהחלטה שלא להיפגע. פשוט מקבלים החלטה. נמנעים במודע מלהיתקל במילה מפרגנת. מחזרת. לא מגיבים על משפט שחוק, שמטרתו ברורה מראש ומצליחים לחמוק מעוד מהכדור שנורה מקנה של אשליה, במחשבה שעדיף להימנע מהסיכוי, רק כדי להינצל מהסיכון..
לתת הזדמנות לביחד
בזמן האחרון, בשיחות שלנו, שלי עם עצמי, אני מסבירה לה שוב. לא מוותרת עליה. מנסה לגרום לה להבין, שלבד זה הרבה פחות מטוב. נכון. זה בטוח יותר. זה מוגן. אבל זה לבד וזה כבר מרגיש כבד יותר ויותר. הנחמה מתחלפת בצורך בחיבוק. הוותרנות נדחקת הצידה, במיוחד כשהיא הכי זקוקה לאיש שיחה, לחבר, אבל כזה שיהיה אמיתי. שיישאר שם גם כשהטוב הופך לרע. כשהאתגר מצליח להידחק לו, מבעד לעננים של זוגיות.
בזמן האחרון, נראה שהיא מתרצה. כבר הרבה פחות נחרצת. אתמול, היא אפילו השיבה בחיוך, לזה שעזר לה לפתוח את דלת המכונית, כשהייתה עמוסת שקיות. כבר לא מיהרה להגיב ב"זה בסדר. אני מסתדרת לבד".
היא יודעת שתוכל להסתדר לבד. אבל היא חושבת, שיהיה לה קצת יותר קל, ביחד.
מופלאה!!!!
אהבתיאהבתי